כאב זה מה שנשאר

הסכין ננעץ עמוק בלב. הדקירה של האהבה. היא חברה טובה ומה אני יכולה להגיד, הלב מתמלא הרגשה רעה, ולה את לא יכולה להגיד אף מילה, כי היא בשלה משכנעת שאותו היא לא אוהבת. אבל זה אצלה היא חייבת שכולם יהיו אצלה בידיים שאף אחד לא יחמוק מבניהם. שכולם אותה הכי יואהבו, וזה גומר וזה שובר ואף מתסקל. הלב מנסה לפעום, מנסה לרצות לאכול. אך אותו אחד שהיה מיוחד רק לי אותו היא לקחה. אותו היא שימשה. הנשימות קצובות. הלב דופק. הדמעות לא יורדות הכל נשאר בפנים. אבל אני יודעת מתישהוא הכל יתפוצץ בפנים. אני מרגישה רע ולא אכפת לי לצום שנה. הכל מתפרק מבטוח. אני מנסה להיאחז במציאות בדברים הטובים. בחברות המהממות. אהל הכל מבטוח נשבר הכל מבטוח נגמר. אני מאמינה שאני יבנה את עצמי בחזרה. מאמינה שהחברות יעזרו לי לחייות, כי אלו באמת חברות אלו חברות מדהימות! גם היא אותה חבר הייתה לא פעם לגלגל הצלה אך אנשים משתנים ובמקום לכוון את החץ על האויבים הם מכוונים על החברים, וכל זה מטמימות מושלמת. הגיע הזמן אנשים! תפסיקו להיות תמימים תואהבו את החברים ותחיו את החיים, הגיע הזמן שתדעו לוותר הגיע הזמן..