כאבי לב-17

"גלן,לא.."אמרה,כששפתיה מתנתקות משפתיו.
" אני יודע שלא מגיע לי אחרי מה שעשיתי לך.אבל,תני לי לאהוב אותך.."הוא אמר ברכות,במין קול רך,מיוסר וכנוע.הוא חזר להיות הגבר המאוהב שיעשה למענה הכל.מלטף את פניה בעדינות.ברכות.מתרפס,מבקש את סליחתה.
"גלן,"אמרה,כשהוא שוב מכניע אותה בזרועותיו,בנשיקותיו.
"אני לעולם,לא אסלח לך!"היא קראה,כשהוא אוחז בה בזרועותיו מצמיד אותה בכוח אל הקיר כדי שלא תברח לו.
"שלא תעז לגעת בה!!"נשמע קולו המאיים של קול,שהנחית עליו מכה ניצחת.
"קול??"קראה,כשגלן מתאושש מהמכה שחטף בראשו.
"לורי.."ניגשו השניים זה לזו והתחבקו.
"אתה חי!"היא קראה,מביטה בו כלא מאמינה שזה אכן הוא.
"את בסדר?"שאל,מלטף את פניה כשהיא מביטה בו מהנהנת.
"אני לא מבינה…אייך הצלחת?"שאלה.
"יצאתי משם ברגע האחרון. אני בכושר מעולה."חייך בפניה.
"כן.בדיקות הלב שלך היו תקינות."חייכה,כשהיא מסתירה ממנו משהו.כשברגע לאחר מיכן הם חלקו נשיקה לוהטת,לא מבחינים בנוכחותו של גלן.
"ובכן,זוג אוהבים..אתם לא תצאו מיכאן בחיים!"קרא בפניה.
קול שלף את האקדח שלו,כשגלן שולף מולו אקדח.
הם החלו נאבקים זה בזה,מנסים לירות זה בזה כשלפתע נשמעו שתי יריות בו זמנית.
גלן,צנח ארצה,מת.
קול,ניסה להבין היכן פגע הקליע השני.
"אתה פצוע!.."קראה לורי.
"זה לא הדם שלי."אמר,כשהיא בודקת אותו.."רגע אחד.."
לורי צנחה ארצה..
"לורי!!"קרא,נוגע בה,מזעיק מיד עזרה.
"קול,"היא אמרה כשדם זב מפיה..
"את תהיי בסדר.."הוא אמר,מודאג..כשהיא כולה רועדת.