כאבי לב- פרק 9
קול עמד קרוב אליה נוגע בפניה.
"לורי," אמר מניח אצבעו על סנטרו," אני מביט בך והלב שלי נשבר. צר לי שהאידיוט הזה מאיים עלייך..אני לא נרדם מדאגה."אמר לה.
"קול, אני לא יודעת מה לומר לך…."נאנחה,כשהוא אוחז בכף היד שלה.מביט בעינייה.
"…אני מת לנשק אותך."אמר בפנייה,בעיניים מרצדות בולע רוק.
לורי חשה את נשימותיו המואצות,על צווארה.
"קול,אתה יודע שזה לא אפשרי."ענתה לו לורי.
"לורי,"פנה אליה,"אל תגידי לי שאת לא מרגישה כמוני."
"כמוך?"שאלה אותו,"מה כמוך?"
"אני עומד כל כך קרוב אלייך וקשה לי לנשום,יש לי דופק מהיר,ואני לא ישן.בקושי אוכל.. את מעבירה בי זרם חשמלי מטורף..אני רועד כשאת לידי. אני מרגיש כל כך פגיע לידך,לורי."אמר לה.
"קול,מה העיניין?"שאלה אותו.
"למה באת לישון איתי אתמול?" שאל אותה,מנסה להבין על מה היא חושבת.
"פחדתי לישון לבדי,לאור המצב שגלן מאיים עליי."אמרה לו.
"פחדת לישון לבדך? אולי תודי בזה שאת נמשכת אליי?" שאל במבט עצוב.
"מין אין לי לדעת שאתה לא רוצה לנצל אותי?"שאלה אותו.
"זו אינה הכוונה שלי.."נאנח,נפגע מעט ממה שאמרה לו.
"אני רוצה ללכת לאיבוד בתוכך.לאבד את עצמי,לחלוטין.."אמר לה,כשהיא מתרגשת מכל מבט ומגע שלו.."המגע שלך משגע אותי.."
לאט לאט מכניע אותה בנשיקה ענוגה,שהופכת לוהטת מרגע לרגע.
הם החלו מתנשקים חשים כאילו אש בוערת בעורקיהם ומציתה אותם.
צוללים לתוך מערבולת סוערת של סערת רגשות שבאה בעקבות הנשיקה.
הם החלו מפשיטים זה את זו,בפראות..
לוהטים מתשוקה.
כשמספר רגעים ארוכים לאחר מיכן,שכבו זה לצד זו במיטה.
קול נישען על אמת ידו,מביט בלורי.סורק אותה בעיניו,מסיט את השיער מעיניה,מעביר אצבעותיו בשיערה הזהוב.
הלב שלו הלם בקצב סוער כשהביט בה.הוא התנשם.
הם שתקו.שניהם.שתיקה מוחלטת,ארוכה ליוותה את הרגע הזה שלווה בנשימות עמוקות ודפיקות לב.
"….אני אוהב אותך." אמר קול,בולע רוק.סוף סוף הוא אזר אומץ אמר לה מה הוא מרגיש.
לורי הביטה בו המומה.
היא שתקה.לא יודעת כיצד לעכל את מה שאמר בפניה.
תגובות (1)
ממש יפה תמשיכי :)