כאבי לב-פרק 20

לאחר שעבר צינתור,עוד בדיקה בכדי לאשר שלא מדובר בהתקף לב,שכב קול במיטה שלו.
אחות הביאה לו אוכל.הוא לא רצה לאכול.
"אתה חייב לאכול.."היא אמרה לו,כשהוא מביט אל החלון,במבט מזוגג.
"אין לי תאבון."הוא אמר.
"אתה מעדיף לקבל את זה דרך הווריד?"שאלה אותו.
"כן."ענה,"אני פשוט לא מסוגל."
"מה קרה?"שאלה האחות.
"עיזבי."אמר,"אני לא רוצה לדבר."
"לא רוצה לדבר.לא מסוגל לאכול…מה קרה?"היא שוב שאלה אותו,בודקת אותו,בדיקה שגרתית.
"מה שמך?"שאל.
"אדל."ענתה מחייכת.
"אדל,אני אבדתי את הרצון לחיות.לא נראה לי שתוכלי לעזור."נאנח.
"נראה שהלב שלך בסדר.קצב פעימות תקין."אמרה,"מה בכל זאת?"
"הלב שלי שבור,אדל."ענה,מביט בה בצער.
"מי שבר לך אותו?" שאלה,מנסה לעזור לו.
"הבחורה שאהבתי,מתה."סיפר לה.."ואיתה מתו כל החלומות והתקוות שלי.הכל פשוט,התפוצץ,התנפץ לי מול העיניים."
"אתה חייב להמשיך הלאה.."עודדה אותו.
"אני לא יודע אם אני מסוגל.."הוא אמר בעצב.
"אתה הרבה יותר חזק ממה שנדמה לך."אמרה לו האחות.
לפעמים נדמה שלב של גבר הוא הרבה יותר עדין.גבר מאוהב.
"לפעמים אני מתפלל שאני לא אתעורר יותר."אמר בפניה.
"קול,"אמרה בפניו,"אל תניח לצער לשלוט בך.עם ולמרות כל הכאב,צריך להמשיך הלאה."
"זה כל כך כואב.."הוא אמר בצער.
כעבור שבוע,שוחרר קול לביתו.
הוא החליט לכתוב מכתב שמפרט בדיוק איך הוא מרגיש.
קשה היה לו להתמודד עם הכאב והצער,שחנקו את גרונו.
"אהובתי,"פתח את המכתב.
"אני יודע שאת שומעת ורואה אותי היכן שאת.
כאב קורע את נשמתי.אני חושב עלייך ולא מצליח לנשום.
צמרמורות בכל הגוף,הלב שלי דופק חזק.אני לא מצליח להרדם.
אני רוצה אותך לידי בכל מאודי.נאבק חזק באובדן.
עם כל דימעה,הכל נעשה חשוך יותר. בלעדייך,השמש לא זורחת.הכל אפל.הכל מת.
כאב מנפץ וחודר לכל אחד מחדרי הלב שלי.
אני חושב על הפעם הראשונה שראיתי אותך.
באותו רגע קסום חשתי בדקירת חיצו של קופידון שננעץ לי בלב.
אהבתי אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך.
אני כל כך מתגעגע אלייך שזה כואב.
זה כל כך כואב,לורי.
אני אוהב אותך.אני כל כך אוהב אותך.
קול."