כאבי לב-פרק 19

קול הביט ברופא,והסיט את מבטו אל החלון.
משהו בו מת,באותו רגע. הכאב שחש היה בלתי נסבל.
כאב הלב שלו התגבר מרגע לרגע.
"אני רוצה למות.."הוא אמר.
"אל תדבר כך,"אמר הרופא,בעת שבדק אותו.
"אין לך מושג כמה זה כואב.."אמר קול,נושך את שפתיו.כשנדמה היה לו שחש כי ליבו מדמם בקרבו.
הוא נשאר בבית החולים להשגחה,מחובר לעירוי,עם תרופות ללב.לטיפול במצבו.
על מנת שהמצב בו הוא שרוי,לא יהפוך להתקף לב.
"אני מכיר מישהו שתוכל לדבר איתו."אמר הרופא,מנסה לעזור לו.
"אין צורך.אני לא מעוניין לדבר עם פסיכיאטר."ענה קול,"אני רוצה להתמודד עם הצער לבד."
"אתה במצב רגיש כרגע."ענה הרופא,"אל תפגע בעצמך."
"הרגע, איבדתי את אהבת חיי.מה אתה רוצה שאעשה?"קרא קול.
"אתה לא הראשון ולא האחרון,שחווה לב שבור. אתה יודע שאחוז ההתאבדויות עקב שברון לב הוא הגבוה ביותר?.תן לגורם מוסמך,לעזור לך."הציע לו הרופא.
קול הביט בחלון,בעיניים מזוגגות.שוכב בבית החולים,מחובר למוניטור,מקבל תרופות דרך הווריד.
מאוחר יותר הוא נשכב על הכרית,חושב על לורי,שלא יצאה לו מהראש,כשליבו מתכווץ מכאב.
"…אני אוהב אותך,"הוא הצליח לומר,כאילו הריאות שלו מרוקנות מאויר.
קול ידע שבהזדמנות הראשונה שתהיה לו,הוא יתעמת שוב עם גלן.
כן,היתה לו תחושת בטן שהטיפוס הזה עדיין חי איפו שהו.
ולאחר שייסתיים מסע ההרג,הוא יתאבד.עוד לפני שתהיה החמרה במצב הלב שלו.