כאבי לב-פרק 18

"קול,"אמרה לורי בקול חנוק מדם.
"את קפואה!"הוא קרא מביט בה,מפוחד,מודאג מאוד.
"אני לא מרגישה את הרגליים שלי!"קראה כשהוא מביט בה בזוג עיינים מבוהלות עם דמעות,כשהוא כבר מבין שהיא הולכת למות לו.."כל כך קר לי,קול."
"את מאבדת דם.."הוא אמר,מסיר את הג'קט שלו ומכסה אותה בכדי שיחמם אותה מעט.
"..אני אסירת תודה,על כל רגע איתך.."אמרה,כשהדם ממשיך לזרום מפיה.
האמבולנס הגיע.פראמדיקים טיפלו בה היטב.קול אחז חזק בידה ולא הרפה ממנה.
"לא,"הוא אמר,"את לא עושה לי את זה!..אל תעזבי אותי!"
קול הביט בה בעיניים מלאות דמעות.כל כך פוחד לאבד אותה.
"קול.."אמרה בקול חלוש,כשהוא מביט בעומק הפציעה בבטנה.הייתה לה פציעה חמורה מאוד.היא איבדה המון דם.אחיזתה בחיים,הלכה אט אט ונחלשה..
"אם תמותי, אין לי כבר בשביל מה לחיות.הלב שלי לא יעמוד בזה.אני אמות,לורי."אמר בפניה,מלטף את פניה ברכות.
"אל תדבר כך,"אמרה בפניו..
"את הלב שלי,לורי!" הוא אמר,מביט בה בצער…"אני אוהב אותך. בלעדייך,אין לי חיים.אין לי לב."
"היא נשמטת לנו!"קרא הפראמדיק,מנסה לייצב אותה ולשמור עליה בחיים.
"אני אוהבת אותך,"אמרה בקול חלוש..ראשה נשמט.
"דום לב!!"קראו הפראמדיקים,מנסים להחיות אותה.
"לורי!!!!!!!!!!!"קרא קול,בזעקות שבר.
"מצטערים,גבר."אמרו לו צמד הפרמדיקים שטיפלו בה..,"ניסנו הכול.היא איננה."
"לא!"קרא בקול חנוק מדמעות,"לא!!"
הוא היה כה נסער,מוכה צער.
כשלפתע, הוא חש בכאב חד בחזה שלו.הלב החל לפעום בקצב לא סדיר.הוא החל לכאוב.
קול חש קוצר נשימה.
"אתה בסדר,גבר?"שאל אותו אחד מאנשי האמבולנס.
"אני בסדר,"אמר בשקט בתוך הצער,"נראה לי שאני חווה התקף לב נוסף."
"תינשום,"אמר לו אחד מהם,מקשיב ללב שלו.הוא פעם בקצב מטורף.
"אני לא יכול לנשום.."אמר קול,כשהם מייד קוראים לעוד אמבולנס שפינה אותו לבית החולים.
בבית החולים,הוא שוב עבר בדיקות מחמירות.
אך,הן אישרו שלא מדובר בהתקף לב.
אלא,בלב שבור.
מאוחר יותר,התעורר קול בבית חולים.
"יש לי חדשות בשבילך,"פנה אליו רופא.
"אל תגיד לי..התקף לב?"אמר קול.
"לא."ענה הרופא,"זה לא."
"אני לא מבין.הלב שלי דפק כמו מטורף,כאילו עוד רגע הוא מתפוצץ."אמר קול.
"אתה סובל מסימפטום שנקרא:סינדרום הלב השבור.אתה סובל מלב שבור."אמר הרופא,"זה עלול גם להיות מסוכן,לכן,אנחנו משאירים אותך בהשגחה,מכיוון שכבר היה לך התקף לב בעבר."