כאבי לב-פרק 15

לורי נעלה את עצמה בחדר המקלחת.
היא רכנה מעל האסלה והקיאה את נשמתה מרוב גועל.
היא נגעלה כל כך מכל מגע של גלן.
כשלאחר מיכן עמדה מתחת לזרם המים הרותחים,נותנת למיים לשטוף הכל.
פרקי ידייה דיממו מעט מהקשירות החזקות של גלן,שכפה את עצמו עליה.
היא ידעה כי כעת,היא לא תהסס,לעשות משהו בכדי לפגוע בו.
כן,היא שונאת אותו.כל כך,שונאת אותו,והזעם כלפיו הולך ומתעצם.
לורי אישה חזקה.היא ידעה שהיא עומדת לפגוע בו ולא תהסס להרוג אותו.או לפחות תנסה.
יוצאת מהמקלחת כאילו שום דבר לא קרה,הסירה מגופה את המגבת כשגלן מביט בגופה הערום.
מעיף מבט בשדייה,אותן בגופיה לבנה חדשה.
"אייך היו המיים?שאל אותה,כשהיא זוממת משהו.
"רותחים."ענתה,בחיוך,מעט ניבזי.
"בואי אליי.."נגע לא היסוס,מצמידה סכין לצוואר שלו.
"אם רק תעז לגעת בי אני אעקור לך את הלב!"היא התעצבנה עליו.
"את עדיין עצובה בגללו?" שאל אותה,מוחה את הדמעות מעייניה.
לורי לא ענתה לו,כשדמעות הוסיפו זולגות מעיניה.
כשמאוחר יותר,בלילה,היא שכבה במיטה,כשגלן כבר ישן.
מביטה בתיקרה,היא חלמה בעיניים פקוחות על האהבים שהתנתה עם קול.
זוכרת כל מגע ומגע.כל נשיקה וליטוף.לחישה,נשימה.
משהו בתוכה,אמר לה שהוא עדיין בחיים,אייכשהו.
הייתה לה תחושה חזקה מאוד בפנים.