כְּשֶאַתְּ מִסְתַּכֶּלֶת

כְּשֶאַתְּ מִסְתַּכֶּלֶת,
מִיָד פָּנַי אָסֶב מֵרֶדֶת.
אַתְּ שוֹאֶלֶת.

עֵינַיִךְ אוֹמְרוֹת יָדַעְתִי.
בּוֹשְתִי וְגַּם נִכְלָמְתִי,
כִּי חָטָאתִי.

בְּגָדַיִך לְבָנִים, צְחוֹרִים כַּשֶלֶג,
בְּגָדַיי צוֹאִים, מְלֵאֵי אֶרֶג.

תָּמִיד צָפִית, תָּמִיד בָּכִית,
אַךְ מַה אוֹמַר,
הֲלָנֶצַח אֶשְחַר?

כַּלָּה חֲסוּדָה,
כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה,
מְיוּסֶרֶת, מִשְתּוֹקֶקֶת,
אֲצוּרָה, כְּלוּאָה.

אַךְ לְעוֹלָם לא נִפָּרֵד,
אַתְּ וַאֲנִי, עָלֹה וָרֵד.