יש מקום בלב? פרק 6

"מי בא לבקר פה" אמא אמרה וחיבקה אותו, "לא מבינה מה כולם מתלהבים ממנו לא סובלת אותווו או שכן? אני כבר לא יודעת, "מתן" קראתי לו, "אהה? " הוא החזיר לי, "תביא לי את החלוק מהחדר" ביקשתי, "תביא אותו לבד" הוא אמר, "נו מתן" התחננתי כזה, ופתאום אושרי בא עם החלוק "נו תביא" אמרתי כשאני עדיין בתוך הבריכה,"צאי" הוא אמר לי, "אז תביא" אמרתי, "אז תצאי" יצאתי כמו מפגרת והוא בא לי מול הפרצוף, "אפשר? " אמרתי, "נהיית יפה בארבע שנים" הוא אמר לי, "גם עצבנית לא?"אמרתי ולקחתי לו את החלוק מהידיים, " מי אמר שזה לא חלק מהיופי? " הוא אמר, התאפקתי לא לחייך באמת שהחזקתי את עצמי, "די נטלי שחררי לי חיוך" הוא אמר ותפס אותי מהמותניים, "כשתשתחרר ממני" אמרתי לו, "רק שתדעי שאם אני אנעל עלייך, אבוד" הוא אמר לי ואני התקרבתי לו לפנים, "אבוד למי? " שאלתי, "לשנינו" הוא אמר,"ואם אני אנעל על מישהו אחר? " אמרתי לו, "אז אני אנעל אותו באיזה מרתף" ופתאום קלטתי שגם הוא בעסק פאקקק כל האנשים מסביבי פשוט כולם, "ברור כי יש לך ניסיון בזה" אמרתי לו, "מה זה? " הוא אמר לי, "אתם כמו המשפחה שלי לא? אתה גם תהרוג מישהו" אמרתי לו, הוא הוריד את הפנים שלו למטה, "אבל אני בחיים לא אפגע במי שיקר לי" הוא אמר, "אה אבל מי שלא יקר לך ימות" אמרתי, "זה לא ככה" הוא אמר לי, "אל תגיד לי זה לא ככה כולכם רוצחים" אמרתי לו ועליתי למעלה,התקלחתי ופתאום שמעתי דפיקות בדלת של הבית, החדררר שליי הגיע העובדים הרכיבו לי אותו ונשארתי עד הבוקר לסדר אותו מזל שיום למחרת היה יום שישי ואנחנו לא לומדים ישנתי עד איזה שלוש בצהריים כשהרגשתי שאני מורמת מהמיטה שלי פתחתי חצי עין וראיתי שאני בדרך לבריכה רק ליאב יכול לזרוק אותי לבריכה ואני כבר חשבתי על מה שאני אעשה לו….אותי לא זורקים לבריכה בלי לשלם על זה, הוא זרק אותי וכמובן שצרחתי ואז עשיתי כאילו קיבלתי מכה בראש הוא עמד בחוץ וצחק ועשיתי כאילו אני עצבנית רצח ואז איך שעליתי למעלה עשיתי כאילו אני התעלפתי הוא כולו רץ אליי ואני דפקתי את הצחוק של החיים, "לא הבנתם לא להתעסק איתי" אמרתי לו, "הבנו" הוא מלמל כולו חיוור חחחחחחחחח אני ענקית!, "הולכים היום לחיים ורינה" אמא שלי אמרה (משפחת וענונו) תתארגני אנחנו עוד שעתיים יוצאים, הלכתי לחדר התקלחתי יצאתי עשיתי פן לבשתי טייץ מט כזה וחולצה לבנה מהממת נופלת שמתי שרשרת זהב ארוכה טבעות ענקיות כאלה ועקבים שחורים התאפרתי איילינר מסקרה כל אלה, שמתי בושם של דולצ'ה וגאבנה ויצאתי, פעם ראשונה בזמן, "מה זה העקבים האלה?" ליאב אמר לי ונשבעת שאלה היו העקבים הכי נמוכים שלי, "ליאב שתחרר ממני" אמרתי בעצבים, הגענו לבית שלהם הם ארבעה ילדים,אושרי הכי גדול, נועה בגיל שלי, ותאומים קטנים בני 4 הבת אלונה והבן אלונה כולם נכנסו אני אחרונה ופתאום רינה דפקה לי חיבוק לא מהעולם הזה אחריה נועה שמסתבר שהיא נורא התגעגעה אלי תכלס לשלוח הודעה היא לא שלחה כל הארבע שנים האלה אבל בסדר שיחקתי את המשחק, "שלום אני נטלי"אמרתי כשהתכופפתי לתאומים","את יפה" אמרה לי אלונה,"את רוצה להיות חברה שלי?" אמר לי אלון,אושרי 2 מישהו? "זה אח שלייי תוקף" שמעתי את הקול של אושרי וישר קמתי, "או עם העקבים האלה את מתקרבת לי לפה זה טוב" הוא אמר כשהייתי מולו, "למה זה טוב בדיוק" אמרתי לו, "כי יהיה לך יותר קל לנשק אותי" החוצפן אמר לי,"מה אתה אומר? " עניתי לו,"אמא מה עם השיפוץ בחדר שלי"הוא שאל פתאום את אמא שלו ולא הבנתי מה הקשר לחיים עכשיו,"נטלי לכי תראי כפרה מה אפשר לעשות בחדר שלו ראיתי איך סידרת את שלך" רינה אמרה לי התחמן הזה….עליתי לחדר שלו,בחנתי אותו,ופתאום שמעתי את הדלת ננעלת לא שמתי לב אפילו ותוך שנייה אני שכבתי על המיטה ואושרי מעליי