יש מקום בלב? פרק 20

"בואי נרד לדבר איתם" אושרי אמר לי,"ממש לא אני לא יורדת למטה" מלמלתי וכיסיתי את עצמי בשמיכה,"נו בואי מתישהו את תצטרכי לדבר איתם" הוא אמר לי,"אני לא אני אחזור לארצות הברית וזהו" אמרתי,"אה מה את אומרת,ומה איתי" הוא שאל,"אתה חיית לפניי אתה תמשיך לחיות גם אחרי" אמרתי ופתאום הוא עלה מעליי "אה כן את חושבת?" הוא שאל, "אני בטוחה" אמרתי עם חיוך מתגרה,הוא נישק אותי נשיקה ארוכה ואחר כך התחיל לנשק אותי בצוואר, זה עשה לי צמרמורת נעימה כזאת,"נטלי,צאי כפרה את גם צריכה את הכדורים שלך" שמעתי את הקול של אמא שלי,"תשאירי לי אותם פה" עניתי לה,"אושרי תגיד לה" היא אמרה, בטח אחד השומרים אמר לה שהוא פה,"אני לא רעבה" אמרתי ואושרי שם לי יד על הפה,"היא באה " הוא אמר, "למה?למה אתה מתאמץ להביא לי את הסעיף" שאלתי, "כי את צריכה לאכול ואיזה כדורים?" הוא שאל,"שום דבר" אמרתי קמתי מהמיטה והרגשתי כזאת סחרחורת,"הופה" אושרי אמר כשהוא תפס אותי,"ובכל זאת?" הוא שאל,"אני אנמית אז אני צריכה לקחת כדורים",אמרתי," למה לא אמרת לי?" הוא שאל,"כי אתה גם ככה דואג לי יותר מדי אני לא צריכה להביא לך עוד נושאים" אמרתי,"אוי סתמי כבר" הוא אמר ונישק אותי,ירדנו למטה כשהוא מחזיק לי את היד, התחלנו לאכול שנינו,ולקחתי את הכדורים,והלכנו לשבת בגינה בחוץ כבר היה די קריר בחוץ ואני הייתי עם בגדים קצרים,מרוב הקור קירבתי את ברכיי אליי ואושרי הלך להביא לי שמיכה, הוא עטף אותי בה וקירב אותי אליו,"מאמי?"מלמלתי,"אה נשמה שלי?" הוא ענה ונישק אותי בראש,"תודה" אמרתי,"על מה?" הוא שאל,"על הכל" עניתי לו ולפני שהוא הספיק לענות לי ליאב הגיע,"יצאת סוף סוף?" הוא אמר וחייך אלי,"מה אתה רוצה?" השבתי בקרירות מחזיקה חזק את היד של אושרי,"תקשיבי זה הכל מדאגה, את לא מבינה איך פחדנו עלייך" הוא אמר לי,"מה הקשר אז הוא צריך להעיף לי סטירה?!" שאלתי בצעקה,"תביני אבא ממש דואג לך" הוא אמר לי,"אז שיתחיל להראות את זה" אמרתי, ואחרי כמה שניות ליאב הלך,"חיימשלי אני צריך ללכת אני אדבר איתך יותר מאוחר" הוא אמר וליוויתי אותו ליציאה, אני חזרתי לחדר ואחרי כמה שעות מתן נכנס,"נטלי קומי" הוא אמר בלחץ,"די עזוב אותי " מלמלתי מתוך שינה.
"ירו באושרי הוא בטיפול נמרץ"