יש מקום בלב?פרק 18

"לא יקרה לי כלום,תפסיקי כבר" הוא אמר בעצבים והתקשר לליאב,"כן אנחנו בסדר פשוט תגיע" הוא אמר וניתק לו,פה החלטתי שהכל נגמר,לא מעניין אותי,הם מוזמנים לנסות לפגוע בי,אבל לא באנשים שאני אוהבת,ליאב הגיע ונכנסנו לאוטו שלו,"מה את חושבת כל כך הרבה?" ליאב שאל והסתכל עליי דרך המראה,"לא חושבת" מלמלתי,"היא מפחדת" אושרי אמר, "מה יש לך לפחד?" ליאב שאל,"באמת מה, כולה מנסים להוריד אותי מהרגע שהגעתי לפה,מה יש לי לפחד" אמרתי,"את צריכה להתחיל לצאת פחות אין מה לעשות" אושרי אמר, "נכון אני אשאר תקועה בבית ולא אצא זה בדיוק הפתרון" אמרתי לו,"טוב טוב עזבי אותי" אושרי אמר, הוא מביא לי את הסעיף!!!! הורדנו את אושרי ואת הסצנות שלו אצלו בבית ונסענו אלינו הביתה.
"אני רוצה ללכת למטווח,ולעשות רישיון על אקדח" אמרתי כשאני נכנסת לחדר של אבא שלי,"אצלנו במשפחה הנשים לא נלחמות" הוא אמר בלי להסתכל עליי אפילו,"אוקיי אז אני אעשה בלי האישור שלך,לי נמאס לחיות באיום, שאני פאקינג באה להתניע את האוטו והוא מתפוצץ לי,אני עם הסיפור הזה סייימתי!" אמרתי והרמתי את קולי ויצאתי מהבית,התחלתי להתקדם ברגל,כשהבנתי שאני צריכה להבין מאיפה זה מגיע,מאיפה כל השנאה הזאת, ידעתי איפה משפחת טולדנו גרה (זו שמנסה להוריד אותי,למי שלא זוכר) ופשוט הלכתי לשם,כן אני יודעת שאתם חושבים שזה מטומטם,אבל לא נראה לי שהם יהרגו אותי כשאני איתם באחד על אחד, נכון?…
"מה את צריכה?" שאל בתקיפות אחד השומרים שלהם,"תגיד לעומר לצאת החוצה ותבין" אמרתי בנחרצות (מי שלא זוכר שיילך לפרקים שהיא הייתה בבית חולים) "אואה איזו אורחת" עומר אמר,"כנסי" הוא אמר, "חבר שלך יודע שאת פה?" שאל אותי,"ממש לא עניינך,איפה אבא שלך?" שאלתי והוא ליווה אותי עד לחדר שלו,הוא ישב שם על כיסא מנהלים בחדר ענק,ונראה כמו איזה מנהל של אני לא יודעת מה, הוא דיבר בטלפון וביקש ממני להמתין,שלחתי לאושרי סמס "שתדע שאני אוהבת אותך ושאתה הדבר הכי יקר לי" שמתי את הטלפון על שקט,"איך שאת דומה לאמא שלך…" הוא אמר ונאנח,"מאיפה אתה מכיר את אמא שלי?" שאלתי,"אז לא סיפרו לך את הסיפור" הוא אמר, "לא,וכרגע זה גם לא מעניין אותי,הדבר היחידי שמעניין אותי כרגע זה החיים שלי, ואת מנסה לקחת אותם ממני" אמרתי,"ולמה את פה?בדרך כלל אתם אמורים לנסות לחסל אותי לא?" הוא שאל,"ומה נרוויח מזה?שהילדים שלך יסבלו?שאשתך תבכה,שאתם תנסו להרוג אותנו,למה אי אפשר פשוט לסגור את זה?" אמרתי והוא חייך חיוך קטן, קמתי ויצאתי.
"חתיכת מטומטמת זה מה שאת" ואחרי זה סטירה מצלצלת,זה מה שקיבלתי מאבא שלי ברגע שנכנסתי הביתה,רצתי לחדר שלי בוכה ונועלת את הדלת אחרי,"נטלי תפתחי" שמעתי את מתן,לא הגבתי,הדלקתי את הפלאפון וראיתי לא פחות מ30 שלא נענו,וכמה הודעות מאושרי:"חיים שלי גם אני אותך ומצטער על הכל" אחרי דקה,"מה את עושה שם?!?" "את לא נורמלית"
"ירצחו אותך"
"אני מתחנן בפנייך תצאי"
"מאמי שלי אני מבקש ממך תצאי"
"אני בבית" שלחתי לו
"אני יודע" הוא שלח לי.
"את חסרת אחריות,לא חושבת על המעשים שלך" הוא שלח,
"ניסיתי לשפר את המצב,הם גם ככה לא היו עושים לי כלום" שלחתי לו,
"יואו תפסיקי תצאי מהסרט שלך כבר,זה רוצחים,תביני את זה כבר תפסיקי להתנהג כמו ילדה בת 4" הוא שלח לי..
זה ריסק לי את הלב,כולם נגדי,כולם!!!!