יש לך אותי ♥ – פרק ראשון

"חכי שנייה רון" הוא צעק שוב. לא הקשבתי לו והמשכתי לרוץ. אני לא מאמינה שזה קרה.
עכשיו הגיע הרגע שהבנתי שלרוץ על חול עם עקבים זה לא בדיוק שיא הנוחות, אז הורדתי אותם במהירות והחזקתי בידי. ממזר ממזר, אבל אני באמת צריכה להודות לו על זה שהוא לימד אותי לרוץ ככה.
"נו רון זה לא מה שאת חושבתת" הוא צרח מתנשף. נעצרתי שנייה והסתובבתי אליו.
"לא צריך לחשוב הרבה אחרי מה שראיתי" אמרתי. הוא נעצר לידי והושיט יד אל ידי. העפתי אותה בעצבים.
"ואני נשבעת שאם עוד פעם אחת אתה תתקרב אליי זאת תהיה הפעם האחרונה שתתקרב למישהו בחיים שלך" אמרתי בקול שבור והלכתי משם.

*

לפני חצי שנה –
אני מתה על הים. טוב מי לא ? (:
באמת, אם יש מקום שאני מוכנה להיות בו כל החיים זה רק הים, אפילו לא צריך לשחות, סתם לשבת על החול באחד בלילה עם אוזניות ולשמוע שירים… אפילו לא אכפת לי איזה שירים, העיקר הכוונה חח. אבל איכשהו, תמיד זה לא הולך לי.
"אם את לא חוזרת תוך רבע שעה לבית, אני נותנת לאיתי את כל האיפור שלך. חסרים לו קצת צבעים לשיעור אומנות" אמא שלחה לי אסמס. גילגתי עיניים וקמתי. טוב, כבר רבע לאחד, צודקת הגברת… אני גם לא בדיוק מכירה את המקום הזה, כמה זמן אני בעיר הזאת? 10 ימים בלחץ? כן, אני באמת צריכה לחזור. מאודד צריכה לחזור. ממששש צריכה. אבל איךך??
הרמתי את הטלפון מהחול. אמא. מחייג.
"הגעתם לתא הקולי.." עכשיו החלטת לסנן אותי ?? איזה אמא זאת זה משהו :/
התקשרתי לחן, אחותי, וגם היא לא עונה, לאבא, גם הוא לא, לאיתי, גם לא, לאביעד, גם לא.. נו מה כל המשפחה עושה עליי חרם בדיוק עכשיו??
אוףף מה אני עושה??
חיטטתי בכיס ומצאתי עשר שקל. אוטובוס אין סיכוי שאני לוקחת, אני לא מכירה את הקווים פה, אז האפשרות היחידה שלי זאת מונית, אבל איזה מונית תוותר לי על 10 שקל?? טוב, נתחיל מזה שנתפוס מונית ואז נדאג לכל השאר..
הגעתי לכביש וחיכיתי למוניות שיעברו. אחת עצרה.
"היי יש מצב אתה מקפיץ אותי לאלמוגים 8? ישלי רק 10 וזה פה קרו-" לא סיימתי את המשפט והמונית טסה משם. מזהה טסהה?? עוד שנייה יצא אש מהכביש מרוב מהירות!!
נאנחתי. טוב הלך אחד יבוא אחר..

השעה כבר 1:30, עצרתי ארבע מוניות ואף אחד לא עשתה לי מחיר. מרוב ייאוש התיישבתי על המדרכה וקברתי את פניי בין הרגליים. אם לא הייתי כל כך מיובשת יש סיכוי שהייתי גם בוכה. פתאום, כאילו אלוקים שמע אותי, עצרה לידי מונית.
"היי ילדה הכול בסדר?" שאל הנהג. הרמתי עליו פרצוף מחייך בקושי. הוא חייך בהבנה. "נתקעת בלי כסף..?" הוא שאל.
"בדיוק" אמרתי בנחמדות והוא צחק.
"בואי, תעלי" הוא אמר ואני הסתכלתי עליו המומה. הוא הגביר את הצחוק, "נו לפני שאני יברח"
באותו הרגע קפצתי לתוך המכונית.
"איפה את גרה?" הנהג שאל ודיבר עם האלה של התחנת מוניות בקשר.
"האלמוגים 8" אמרתי והוא חייך שוב. הבנאדם לקח משהו…
"מעולה, אז יש סיכוי אני אוסף את הילד שלי בדרך?" הוא עוד שואל אותי??
"ברור. מצידי כל המשפחה" אמרתי והוא צחק.
אחרי איזה רבע שעה של דיבורים עצרנו ועלו שני בנים לאוטו. אחד היה נראה כמו בייבי של הנהג, נראה בערך בן 9, והשני היה נראה בגילי. נאה+ (;
אל תדאגו, הוא לא נראה בן 9 (;
הגדול הרים את הקטן ביידים, כנראה שהוא ישן..
הם נכנסו לאוטו.
"מה הוא נרדם?" הנהג לחש והוא הנהן, "חיים שלי הקטן הזה" הוא מלמל והתחיל לסוע.
"רגע דור איפה להוריד אותך?" הוא שאל אחרי כמה דקות.
"אלמוגים 7" הוא ענה. הנהג חזר לצחוק.
"רונה!! תכירי את השכן שלך. ביביסיטר מספר אחדד" אמר ואני ודור כנראה צחקנו.
"ביביסיטר?" שאלתי בהרמת גבה.
"כולם צריכים פרנסה" הוא אמר והסתובב אלי בחיוך. "ואני חולה על ילדים אז זה שניים במחיר אחד"