יש לי בעיה

"את שונאת אותי." זאת לא שאלה, אם הייתי צריך לחושב מה זאת, אז זאת הייתה האשמה, והיא לא מחאה עליה, לא כמו שהיא הייתה אמורה.
"לעזאזל." אמרתי משקלטתי שצדקתי, וכמה שרציתי לטעות.
לא יכולתי לעמוד במקומי, וגשר בחלק הזה היה כל כך רעועה, עד שכמעט פחדתי לזוז, אבל זה לא שינה כרגע, כי כל מה שרציתי היה להתרחק משם, והפחד ליפול אל המים העמוקים לא הזיז לי באותו רגע.
אם היא לא הייתה תופסת את ידי באותו הרגע, הייתי הולך משם.
הייתי הולך בלי להסתכל פעם אחת לעברה, לעולם לא מביט לאחור, הייתי מנסה לשכוח אותה בלי הצלחה, אך לעולם לא הייתי מפקפק בהחלטה שלי להשאיר אותה מאחור.
"אני לא שונאת אותך." היא אומרת, קולה שקט, והיא מתקרבת אליי מעט, מספיק בשביל שאצטרך להנמיך את מבטי בשביל להסתכל עליה.
זה היה מוזר איך נערה קטנה כל-כך פיזית יכולה להיות כל-כך גדולה רוחנית, אתם אולי לא יכולתם לראות אותה כאשר היא נכנסה אל החדר, אך יכולתם לשמוע את צחוקה ממרחק של שני רחובות או לשמוע את קולה המקסים שר בקולי קולות שלוש קומות מתחתייך, היא לא עשתה דבר בקול רם מידי, אך היא גם לא אהבה בדיוק את השקט.
לעזאזל, הייתי צריך ללכת, להפנות לה את גבי ולעולם לא להסתכל חזרה, אך משהו בעיניים האלו, גרם לי לטבוע, גרם לי רצון לטבוע.
"באמת?" אני שואל, פי יבש והמילים כמעט ולא יוצאים מפי.
"כן." היא עונה, ונראה כי היא חושבת איך להמשיך ולדבר בלי להפחיד אותי.
"יש לי בעיה שונה לחלוטין." היא אומרת בסופו של דבר, ומגרדת את עורפה במבוכה.
יש משהו בצורה בה היא עומדת שגורם לי רצון לחבק אותה, ולבקש סליחה על הכל, אפילו על דברים שמעולם לא קרו, פשוט רציתי אותה בין זרועותיי.
"מה?" אני שואל, לא בטוח מה אני אמור לעשותעכשיו, האם אני צריך לתת למה שזה לא יהיה בינינו עוד הזדמנות או שכדאי לי לעשות כפי שכולם הציעו לי ופשוט לשכוח ממנה?
"הבעיה שלי היא שאני לא שונאת אותך" היא אמרה, וחייכה חיוך קטן, זה נראה כאילו זו בדיחה קטנה שרק היא מבינה. היא עדיין לא הביטה בי, וזה שיגע אותי מעט.
"זאת הבעיה היחידה שלך איתי?" אני שואל ותופס בידה, עיניי לא נעוצות יותר בפניה, אלא מביטות בידה, בוחנות את ידה הקטנה,
"לא." היא אומרת וחיוכה גדל, ולפתע היא מרימה את פניה אליי.
"אני גם מחבבת אותך הרבה יותר מידי." היא עונה, קולה נשמע בטוח בעצמו, אך יש היסוס קל מאחוריי עיניה, כאילו לא בטוחה איך אגיב לזה.
"ומה רע בזה?" אני ממלמל מתחת לאפי, למרות שאני מניח שזה בטח נורא עבורה.
"שום דבר, זה נפלא."