יש לאן לברוח: פרק 4

״אני טום.״ הוא הושיט את ידו ללחיצה. גיחכתי למראה היד שלו, רשמי מידי אבל זרמתי.
״קימברלי.״ לחצתי את ידו וקרצתי לו.
״קימברלי… שם נחמד,״ הוא אמר ולקח עוד שאכטה מהסגריה שלו. ״אז, קימברלי, מה גרם לך לעשן סיגריה בפעם הראשונה לחייך?״
״מאיפה אתה יודע שזאת פעם ראשונה?״ שאלתי וחקרתי את תווי פניו. אף סולד, ריסים ארוכות, שפתיים עבות ומסורטטות, זיפים דוקרניים מעט מעטרים את פניו. השיער שלו מבולגן בצורה סקסית כלכך.
וואו. הוא באמת אחד מהאנשים שפשוט אפשר לבהות בו. הפנים האלה.. וואו.
העברתי את מבטי על הידיים שלו, השרירים שלו שבולטים בטי שירט שלו.
דאמט הוא נראה כלכך טוב.
״רואים.״ הוא ענה והפנה את מבטו אליי. ״ותפסיקי לבהות בי, זה מטריד.״ הוא קרץ והסמקתי.
״היית מת שאחת כמוני תטריד אותך, טומס.״ החזרתי. חייבת לעלות את האגו שלי בחזרה.
״לא קוראים לי טומס.״ הוא עיוות את פניו והסתכל עליי במבט מוזר.
״אבל באלי לקרוא לך ככה.״ משכתי בכתפיי ולקחתי עוד שאכטה. העברתי את מבטי על כל הפארק, טיילור אפילו לא בא אחריי או משהו.
״מה מטריד אותך קימברלי?״ טום שאל.
הפנתי מבטי אליו. ״כלום.״
״הו, בחייך, רואים שזה לא כלום.״ הוא מעך את הסגריה שלו ברגלו ונשען עם ידיו על הברכיים.
מבטי ננעל שלו. פשוט בהיתי לו בעיניים ולא יכלתי לזוז.
״סתם חבר בנזונה.״ זרקתי את הסגריה שלי גם ונשענתי על הספסל.
״הבנתי.״ הוא גיחך וקם מהספסל. טיפה התבאסתי… לא יודעת, נחמד כזה להיות עם מישהו כשאת יודעת שהחבר שלך מבלה עם דוגמנית.
״את באה?״ הוא שאל והושיט את היד שלו.
״לאן?״ שאלתי לא מבינה.
״ אנחנו בפארק, יש פה נדנדות. מה לאן?!״ הוא שאל קצת בהלם, תפס לי את היד ורץ לנדנדות.
״אתה משוגע.״ אמרתי בצחוק מתגלגל, נגררת אחריו.
״הרבה אומרים.״ התיישבתי על הנדנדה והוא נידנד אותי במהירות.
״אומגד! טום! זה מהר מידי!״ צרחתי שהוא נדנד אותי במהירות. זזתי כלכך מהר שלא ראיתי כלום.
״אוי, תפסיקי להיות ניקבה!״ הוא צעק לי בחזרה והתיישב על הנדנידה ליד והתנדנד גם.
״אבל זה מה שאני.״ צעקתי שאני צוחקת חזק וממשיכה להתגלגל.

״וואו, בחיים לא צחקתי ככה.״ אמרתי לטום בכנות בזמן שאכלתי גילדה.
״תתכונני את תצחקי ככה הרבה.״ הוא קרץ לי ולקח לק מהגלידה שלו. הסתכלתי על האצבעות שלנו שמשולבות והסמקתי. ביום אחד נהינו כלכך קרובים. והיה כלכך כיף, הרבה זמן לא הרגשתי ככה.
״הנה, זה הבניין שלי.״ אמרתי כשהגענו לבניין שלי. עצרתי והסתכלתי עליו.
״הו, אז אנחנו נעלצים להיפרד.״ הרגשתי מין כאב כזה בביטני התחתונה, לא רציתי להפרד.
״לנצח?״ שאלתי. שאלה מטומטמת כלכך. סתומה קימברלי, פשוט סתומה.
״לא לנצח, טיפשונת.״ הוא גיחך ונתן לי מכה באף עם האצבע שלו. ״עד מחר, את יודעת לילה וזה.״ הוא ליקק את האגודל שלו שנטף עליו גלידה. ״או שאת רוצה שאני אשן איתך?״ קרץ וצחקתי.
״הו, לא כלכך מהר טיפשון.״ החזרתי לו מכה באף והוא גיחך.
״היה לי כיף היום קימברלי. הרבה זמן שלא היה לי ככה.״ אמר בכנות והסתכל עליי. לרגע התהפנטתי שוב לעיניו, אך הסטתי את עיניי במהירות.
״גם לי, טומס.״ קרצתי והוא חייך. ״נתראה מחר.״ הסתובבתי לעבר הבניין שלי ובאתי ללכת.
״רגע,״ הוא עצר אותי והחזיק לי ביד. ״מה המספר שלך?״ הוא חייך חיוך פלרטטני.

נכנסתי לבית בחיוך גדול. בהחלט יום מושלם.
״שלום קימברלי.״ קיבלתי הודעה ממספר בלתי מזוהה.
״מי זה?״
״הו, כבר שכחת ממני? חשבתי אני המשוגע שלך!״ צחקתי מההודעה, בהחלט הבנתי מי זה.
״אהה, טומס! איך אני אשכח??״ שלחתי ואז הקלדתי שוב. ״רגע תזכיר לי איזה טומס?״ שלחתי עם סמיילי קורץ.
הוא שלח לי סמיילי עצבני אדום. ״טומס שאת מאוהבת בו. הטומס הזה.״ הוא שלח מיד.
״אני לא מאוהבת בשום טומס.״
״חכי, את הולכת לאהוב.״ הוא שלח עם סמיילי פלרטטן.
״אני לא בטוחה, טומס.״ גיחכתי לעצמי והתקדמתי לחדר.
״לא בטוחה? את זאת שמלפרטטת איתי!!״ צחקתי מההודעה אחרונה ונפלתי על המיטה.
אח טום…