יש בך מה שאין לאף אחת אחרת.

פרק: 2
ישבתי על המיטה כשאני מחטטת לעילאי בפייסבוק. אווף אני כל כך מאוהבת בוו היינו כל כך יפים ביחד. אבל כמובן שהוא סטוציונר מסריח ולא יחזיק מעמד עם בחורה שבןע בלי לבגוד בה. וכמובן שאני נפלתי בפח. אבל.. הוא ניראה כל כך מאושר עם שיר. הוא מחייך את החיוך הכובש הזה שלו, והעיינים הירוקות האלו, והשיער והגוף והקוביות.. עם רק האגו שלי לא היה מפריע לי. אבל אני לא יכולה ליסלוח לו כל כך מהר. הוא צריך להתחרט על זה. שמעתי צלצול של האייפון שלי. 'אהבשלייי' – ניצן.
"ניצווש, מה קורה אהבה שלי?" אמרתי בפרחיות.
"הכל בסדר חיימשלי, בואי אלי." ישירה זאתי ;)
"חצי שעה אני אצלך" אמרתי וניתקתי. התארגנתי אלייה ובדרך היא שלחה לי הודעה: 'תבואי עם תיק למחר ותשני אצלי טוב?' היא כתבה. הרגנתי תיק מהר והלכתי אל ניצן.
היינו קצת בפייסבוק דיברנו וריכלנו. קיצר צחוקים. מבטיחה משוגעת.
"תראי איך הוא מחייך" אמרתי ודיברתי על עילאי. "הוא שמח איתה." אמרתי בלחש, הראתי לה תמונה חדשה שהוא העלה.
"להזכיר לך שהוא בגד בה איתך?" אמרה וחייכה. "תגידי לה את זה והיא תרד מימנו ישר." היא חייכה בארמומיות.
"לא." אמרתי "אני לא יהרוס אושר של מישו אחר רק כי אני אוהבת את עילאי." אמרתי. אהבתי לראות אותו מחייך ככה ועם אנחנו צריכים להפרד בשביל זה אז שניפרד. "אני רוצה שהוא יהיה שמח" לחשתי.
"מלאך את." היא אמרה לי וחייכה.

"קומי ידובההה" ניצן צרחה וקפצה עליי שמתי את הכרית על הראש שלי וישנתי.
"נו!" צרחה לי. "קמתי ישמנה קמתי.." אמרתי בישנוניות. "איך היה לישון על הספה?" חייכתי בהתגרות.
"תאמת נוח." חייכה. התארגנו לבית הספר. אני לבשתי טייץ חולצת בטן לא יותר מדי חשופה ואולסטארז. עשיתי קצת מחליק בקצוות שמתי מסקרה וליפסטיק שקוף.
"שעה עד שאת גומרת להתארגן," יצאנו לכיוון בית הספר וניכנסנו לכיתה.
יצאנו לבחוץ כי הייתה הפסקה. הרגשתי פתאום, בלי הזהרה מוקדמת מלא מים שנישפחו עליי. רתחתי מכעס כשראיתי מי שפך את זה. זאת הייתה הכלבה של עילאי, שיר.
"תגידי מה ניראלך??" צרחתי. "לא את פשוט דפוקה מי את חושבת שאת יחתיכת זונה" צעקתי היא הגיע לי עד כאן!
"עם את תחשבי להתקרב לעילאי שלי, את תמותי מובן?" היא צרחה. הבנתי, עילאי כנראה סיפר לה שהתנשקנו. כנראה היא הייתה ממש חשובה לו. ממש. אני מפחדת שאפילו יותר מימני.
"יבת זונה עופי ממני, זה שהוא מעדיף אותי ולא אותך לא אומר שאני אשמה בזה" צרחתי, לא שמתי לב למעשים שלי. ניצן רתחה מזעם. ראיתי שהיא מתאפקת. ריסנה את עצמה יפה. מדברים על רסן: והנה של שיר השתחרר, היא פשוט קפצה עליי ומשכה לי בשיער. נתתי לה אגרוף בחזה. היא לא נישארה חייבת ונתנה לי ברכית למפשעה. המשכנו לריב, ןילדים התקדמו ליראות.
עד שעילאי בא.