יש בך מה שאין לאף אחת אחרת- פרק 8

•מאי•
התעוררתי בבוקר נמתחת לצדדים. ורואה את אהובי, המלאך שלי, ישן שינת ישירים.
קיפצתי לחדר מקלחת, לצחצח שיניים ביסודיות. בזמן שציחצחתי שיניים התמלא ראשי במחשבות.. ירקתי את המשחה, שטפתי את פי, ניגבתי אותו בעזרת המגבת הוורודה וחזרתי לחדר מתיישבת על אוהד, ומתחילה למלא את פרצופו בנשיקות קטנטנות וחמימות, עצמתי את עיניי בזמן שעשיתי את פעולה זו שוב ושוב. עד שהרגשתי אותו מחזיק את ידי, פתחתי את עיניי וראיתי שהוא נותן נשיקות לאצבעותיי.
"המלאך שאלוהים הביא לי…" לחשתי לעצמי בהתרגשות.
"אהובה קטנה." בא לנשק אותי.
"אפאפאפ. לך לצחצח שיניים." שמתי את ידי על פיו, עשיתי פרצוף נגעל וצחקקתי.
היום זה היום הראשון לבית ספר.
"אומייגד." צעקתי לאוהד.
"היום יש בית ספר ידפוק!" המשכתי לצעוק בצחוק.
הבטתי בשעון, וראיתי שהשעה שמונה.
"יש לי חצי שעה." מילמלתי לעצמי.
לקחתי מהארון ג'ינס שחור שיש לו קרע בברכיים. חולצה בצבע בורדו עם סמל בית ספר, נעלי וואנס שחורות. התאפרתי קלות, איפור טבעי ואני מוכנה!
לקחתי את תיק הצד שלי וחיכיתי לאוהד למטה.
הוא לבש חולצה לבנה שמבליטה את גופו ושרירו, ג'ינס סקיני עם קרעים בצבע שחור ונעלי טומי. נמסתי בתוכי, ומבלי ששמתי לב בהיתי בו באהבה.
הציחקוק שלו העיר אותי מהמבטים המוזרים שדפקתי לו.
התקדמתי אליו נותנת לו חיבוק מלא באהבה.
"אתה שייך לי. רק שלא ייתקרבו אלייך בבית ספר." לחשתי לאוזנו בקול צרוד ורוכשני.
נכנסנו לאוטו של אוהד,
ואחרי נסיעה של כמה דקות הגענו.
צעדנו לבית ספר יד ביד,
ישר המבטים התמקדנו בנו, והרבה בנים הסתכלו עליי לא הרגשתי בנוח.
הסתכלתי על אוהד וראיתי שהעצבנות מתחילה להעלות לו, ישר ליטפתי אותו ביד בשביל להראות לו שאני איתו, ואני לא הולכת.
ראיתי את שירי ותמר יושבות על הספסל ומדברות.
שיחררתי את ידי מאחיזתו של אוהד,
"ביי באבי, אני אדבר איתך אחר כך!" נשקתי ללחי שלו נשיקה גדולה ורטובה.
הוא רק חייך אליי, הוא המשיך להסתכל עליי עד שהתיישבתי ליד הבנות. ורק אז המשיך ללכת.
"היי יפות." חיבקתי אותן חיבוק צדדי.
"אז מה, כיתה י'?" תמר שאלה בצווחה חלושה.
"כן אומייגד. אמן שאנחנו באותה כיתה." התפללתי בליבי ששלושתינו באותה כיתה.
"היום בערב שתיכן אצלי!" שירי קבעה.
אני ותמר הינהנו בהסכמה,
"אז מה קורה איתך ועם אוהד?" שאלו שתיהן בהתלהבות.
אוטומטית עלה לי חיוך,
"האהבה פורחת אה?" צחקו.
"אני אוהבת אותו." חייכתי לעצמי בלב.
"אנחנו כל כך שמחות בשבילך יפה שלי!!" המשיכו לדבר שתיהן ביחד.
"בואו נלך למזכירות, לבדוק באיזה כיתה אנחנו." משכתי בידן.
הסתכלנו ברשימות, ראינו ששלושתינו באותה כיתה!!
"אומייגד, יש!" אמרנו בהתלהבות.
בדקתי באיזה כיתה אוהד, וראיתי שהוא בכיתה י'6 ואני בכיתה י'4. התבאסתי…
"יאללה בנות בואו השיעור התחיל כבר." תמר אמרה לנו. היא תמיד מקפידה להגיע לכמעט כל השיעורים, והיא חכמה מאוד.
התיישבתי בכיסא, בשולחן לבד, ושירי ותמר שולחן מאחורי.
מישהו מוכר לי נכנס לכיתה. לא הצלחתי לזהות מי זה.
"מאור, תיכנס ואתה יכול לשבת ליד מאי." אמרה המורה לאותו ילד, מאור.
ורק אז נפל לי האסימון! זה מאור, שדיברתי איתו כשאני ואוהד רבנו כשנכנסתי לחדר של אחיו..
"אומייגד מאור?" שאלתי בחיוך.
"יא מאי?!" החזיר לי בהתלהבות.
"מה קורה?" לחשתי לעברו.
והמשכנו לדבר במשך כל השיעור המשעמם..
יצאתי מהכיתה ביחד עם מאור, מסמנת לבנות שאני אצטרף אחר כך.
"אז מה חדש קטנה," שם יד על המותן שלי.
"אני עוד קטנה?" ציחקקתי.
ישבנו בפינה אחת על מין ספסל כזה.
הרגשתי איתו פתוחה, והיה לי נוח.
היינו קרובים. מידי.
ומהצד ראיתי את אוהד, מאגרף את ידיו לאגרופים.
"פאק." לחשתי.
קמתי מהר, לוקחת את תיקי והולכת לכיוונו משאירה את מאור שם.
"אוהד זה לא ככה." אמרתי מתנשפת.
"אנחנו רק ידידים." הוספתי.
"את שלי מאי." לחש לאוזני ברכושניות.
"אני שלך ואתה יודע אתזה." נשקתי לשפתיו, לא אכפת לי שזה היה מול כולם, ידעתי שזה ישמח אותו שיראו שאני שלו.
התנתקנו. "מממ.." התחנן לעוד.
"יאלה זזתי. ביי אוהדי." צחקקתי והדבקתי לו נשיקה חטופה.