"יש בך מה שאין לאף אחת אחרת"- פרק שתיים

פרק שתיים-
•מנקודת המבט של מאי•
התעוררתי, הסתכלתי לצד וקלטתי שאני ישנה מחובקת ומסורבלת בתוך אוהד. ניסיתי לצאת ונתרעתי קצת אחורה, מה שגרם לאוהד להתעורר.
"שיט." לחשתי.
"בוקר טוב" אמר עייף ותוך כדי התמתח.
"סליחה שהערתי אותך." אמרתי לו עם חיוך מתנצל.
"זה בסדר." אמר בחיוך קטן, והעביר את ידו על גבי. הלוך ושוב.
החיוך שלו המיס אותי וגרם לי להרגיש יותר טוב. ווואו המגע שלו?! מגע כל כך ממכר.
"אז מה אוהדי?" שאלתי בחיוך ערמומי.
"אז מה מאיצ'י?" החזיר לי באותו מטבע.
צחקתי ואמרתי "ספר לי משהו על עצמך." ביקשתי בהתחננות.
"מה יש לספר?" שאל מבולבל.
"נו!" דירבנתי אותו.
"אני אוהד בן שש עשרה מנתניה." אמר לי עם החיוך הכובש שלו.
"וואו מקסים. וגם לא ידעתי את זה!!" צחקתי בקול רם.
"יש לי שלושה אחים, שתי אחיות ואח אחד." עצר לרגע.
לא הבנתי למה הוא עצר. אז סימנתי לו עם היד להמשיך.
"טכנית ארבעה אחים, אחד קוראים לו בן והוא בן שמונה עשרה, אחד תום שהוא משותק לכיסא גלגלים כבר שנתיים והוא בן 13." עצר ונשם נשימה ארוכה בשביל להמשיך.
"תום תמיד היה ילד עם שמחת חיים, וגם עכשיו. השיתוק לא מונע ממנו לשמוח ולהיות שמח, להפך הוא משתדל לעבור את הכל ותמיד לצחוק." התרגשתי מזה, אני מכירה המון ילדים כאלה. אוהד גרם לי להזיל דמעה ולחייך חיוך גדול בו זמנית.
"היי." אמר והתקרב אליי, לקח את ידו הגדולה והחמה וניגב לי את הדמעות.
הוא ראה שאני רוצה שהוא ימשיך אז הוא המשיך. "בקשר לתום, אני אספר לך יותר בהזמנות. יש לי עוד שתי אחיות כמו שאמרתי, אחת ליבי בת שש ואחת ספיר בת שלוש." אמר לי עם חיוך גדול וחושף שיניים.
חיבקתי אותו, פשוט לקחתי את ידיי וחיבקתי אותו חיבוק גדול ומוחץ, אני יודעת ששנינו היינו צריכים את זה. באותה מידה. "ומה איתך גברת מאי, מה תרצי לספר לי?" אמר בחיוך תחמן וסקרן.
"בערב אדון אוהד," אמרתי וראו שהוא התעצב.
"הורסת שמחות!!" צעק והתחיל לעשות כל מיני פרצופים משונים, שגרמו לי לצחוק כל כך חזק שכבר כאבה לי הבטן מרוב צחוק.
"טוב תינוק בוא לצחצח שיניים." משכתי את ידו לעבר האמבטיה.
שמתי משחה על המברשת והזזתי את ידי מצד לצד, כך גם עשה אוהד. אוהד התחיל לחקות אותי ואז הוא ירק את כל המשחה בכיור ושטף את הפה שלו. הוא לקח את היד שלו החזיק במברשת שלי והתחיל למרוח לי ולשפשף לי את המשחה שעל המברשת על כל הפרצוף!
"אוהד!" צרחתי.
והוא? רק צחק.
הוא הוציא מהר את הםלאפון שלו והתחיל לעשות לי בוק, בהתחלה התעצבנתי ואז זרמתי. התחלתי לעשות כל מיני פוזות מוזרות שגרמו לשנינו לצחוק.

•מנקודת המבט של אוהד•
כשראיתי אותה בשנייה שקמתי כל הלב שלי התפוצץ מרוב היופי שלה. היא כל כך יפה ומתוקה ומתחשבת. כיף לי איתה היא מביאה לי הרגשה טובה. בסוף אני כבר אתאהב בה. אח מאי את משגעת אותי! אחרי שצבעתי את כל הפרצוף שלה במשחה היא עמדה מול הטלוויזיה, באתי לקפוץ עלייה והיא הסתובבה והתחילה לרסס עליי את הספרי חוטים הזה על כלל הםרצוף שלי. רדפתי אחריה בכל הבית עד שבסוף הצלחתי לתפוס אותה, הכענתי אותה, הפלתי אותה על הספה והתחלתי לדגדג אותה בסוף נעצרנו שהפנים שלי קרובות לשלה במרחק נגיעה. התלבטתי אם לנשק אותה או לא. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי היא כל כך יפה אבל אני בסך הכל מכיר אותה יומיים. החלטתי שלהתקדם לאט בשביל לא להרוס הכל, אז התחלתי ללטף אותה בשיער והיא נרגעה וחייכה חיוך גדול. אחרי כל הצחוקים האלה היא ישבה איתי מחובקת והתחלנו לראות סרט.
באמצע הסרט, מאי לקחה את השחט וכיבתה את הטלוויזיה.
"למה?" שאלתי מבולבל.
"חכה ותראה." אמרה ורצה לחדרה.

•מנקודת המבט של מאי•
החלטתי שאני רוצה היום לצאת, אז לקחתי מכנס קצר וחולצה גדולה ומחממת שכתוב עליה כמה כיתובים נעלים סגורות עם עקב פלטפורמה כמה תכשיטים ואיפור ואני מוכנה. התקדמתי לכיוון אוהד וראו שהוא היה קצת בהלם.
"היי מאמי נתקעת." צחקתי.
"וואו." המילה היחידה שיצאה לו מהפה.
"באלי לצאת לבית קפה אתה בא איתי?" שאלתי בפרצוף מתחנן שיבוא.
"בטח, רק בואי נעבור אצלי." ביקש.
הינהנתי ויצאנו לכיוון האוטו שלו.
הגענו לבית שלו ואני הסתובבתי קצת בבית ובין החדרים. ראיתי חדר מיוחד כזה שכתוב עליו "שייך לתום." וטביעת אצבע של תום.
דפקתי, ולא שמעתי מענה אז נכנסתי. ראיתי אותו שם משותק לכיסא. באתי להתקרב אליו אבל צעקה קטעה אותי וגרמה לי להסתובב אחורה.
"מאי!" קולו של אוהד נשמע.
"מה את חושבת שטת עושה?" שאל בכעס.
"בסך הכל רציתי…" ניסיתי לדבר, אבל אוהד בכל פעם קטע אותי.
"תפסיקי עם התירוצים האלה צאי מפה כבר!" התעצבן אוהד, הוא היה אדום. התחלתי להזיל דמעות. אני לא מכירה אותו ככה, זה לא אוהד. הוא הסתכל עליי ואז על הדמעות שלי והפרצוף שלו ייתרכך. הוא בא להתקרב אליי,
"מאי." פלט אנחה, והתקרב עוד יותר ובא לחבק אותי.
העפתי אותו ממני ורצתי מחוץ לבית. התחלתי להסתובב ברחוב ראיתי בחור בערך בגילי והחלטתי לשבת לידו.
"היי." הוצאתי מפי.
"היי." הסתובב אליי וענה.
"מה קורה?" שאלתי עם חיוך קטנטן.
"בסדר. מי את?" ענה וצחק.
"אני מאי ואתה?" חייכתי קלות.
"מאור," אמר. "נעים להכיר." הוסיף אחרי שנייה.
שמעתי צעקות שבאו מאוהד, התעלמתי.
"אני חושב שקוראים לך." אמר מאור.
"הם ייחכו." חייכתי לו, והראתי לו שלא אכפת לי מאוהד.
עד שאוהד מצא אותי..
"מאי מה את עושה?" שאל אוהד בכעס.
"מדברת עם ידיד ואתה?" שאלתי בציניות קרה כזו.
"בואי, הולכים." אוהד קבע עובדה.
"סליחה ומי אתה? מאי רוצה להישאר מה תכריח אותה ללכת?" התעצבן מאור.
ראו את הכעס ובפניו של אוהד.
"די מאור, אני אלך עכשיו אני אתן לך את המספר שלי ונקבע פגישה ונדבר ביי בינתיים!" אמרתי בחיוך ונישקתי אותו נשיקה על הלחי.
וחזרתי לכיוון האוטו של אוהד.
והנה התחילו השאלות והחקירות.
"מי זה היה?"
"מי מתי את מכירה אותו?"
"מה הוא רצה ממך?"
בשביל מה הוא צריך את המספר שלך?"
"למה נישקת אותו?" שאל אוהד מיליון שאלות.
"לא עניינך." עניתי, עדיין קרה.
"מאיצ'י…" אמר והסתכל עליי, הבטנו אחד לשני בעיניים.
"אני מצטער." אמר. וסוף סוף המבט שלו שאני כל כך אוהבת התרכך וחזר להיות כמו אוהד שאני אוהבת.
"זה בסדר."
"שולם?" הוספתי.
"שולם!" ענה וצחק.
הוא ליטף לי את הירך, ואהבתי את זה. הסתכלתי עליו ובמשך כל הנסיעה עד שלא יכולתי להתאפק ונישקתי אותו, אבל על הלחי.