יש בך מה שאין לאף אחד אחרת- פרק 9

"וואו." שירי הביטה בי במבט מופתע.
"מה זה היה?" היא שאלה אותי וקרצה לעברי.
"הוא לא יתן לי להתשחרר אם אני לא אראה לכולם שאני שלו." צחקקתי בקול.
"וחוץ מזה, זה מה שיעשה אותו שמח, אז…" הוספתי בביישנות.
שירי חייכה אליי חיוך מלא באושר, היא מאושרת בשבילי..
"ומה איתך ועם תומר?" שאלתי מרימה גבה בסקרנות.
"מה איתו?" התחילה להאדים.
"יאא את מסמיקה!!" צחקקתי, מנשקת אותה בלחי.
"אין בינינו כלום מה את רוצהה." התחמקה.
"או-קיי." מלמלתי בציניות, יודעת שיש בינהם משהו.
"היי," תומר הופיע והתיישב בנינו. נשענתי קדימה בכך שאוכל להביט בשירי, וקרצתי לעברה.
"אז מה שלומך, תומר." שאלתי בגיחוך, וסובבתי את גופי לעברו. "איך החיים?"
"חיים." הוא משך בכתפיו בתמימות, ואני המהמתי בהסכמה.
"אני הולכת להביא לי משהט לשתות."
שירי התרוממה לעמידה, והסתובבה לעברינו.
"רוצים משהו?"
"לא." אני ותומר אמרנו פה אחד, והיא הנהנה בראשה ומהרה לברוח.
"מה זה הנדיקה שאת ואוהד דפקתם?" הוא צחקק ונתן לי דחיפה קלה בכתף.
"אנחנו לא מדברים על זה עכשיו." גלגלתי את עיניי, וחיוך מעושה נמתח על שפתיי, "נדבר עלייך ועל שירי."
"עליי ועל שירי?" הוא שאל בהפתעה, והרים את גבותיו.
"עלייך ועל שירי." קבעתי את הנושא, ושילבתי את ידיי על חזהי, בעודי מתרוממת לעמידה ומתייצבת מולו, ככה שיביט בי.
"מה קורה ביני לבין שירי?" הוא הרים את גבותיו בשאלה.
"אתה תגיד לי." חייכתי.

•תמר•
ראיתי את שירי הולכת לקפיטרייה, מוזגת לה מיץ כלשהוא.
"מה נשמע?" התקדמתי אליה, כורכת את ידי על כתפה.
"מה קורה תמרוש?" שאלה בחיוך מנומס.
"מאי מדברת עכשיו עם תומר, והיא מנסה להוציא ממנו דברים עלינו. ילדה משוגעת.." ציחקקה מושכת את כתפייה בתמימות. ממלמלת את שתי המילים האחרונות במבט מיואש,
"אומייגד." צווחתי בקטנה.
"עפתי לשם, תהני!" קרצתי לה מנשקת את לחיה והולכת.