ירח אפל -פרק 1-

"הגבירה,היא עדיין לא מוכנה,אני לא חושב שהיא מתאימה לתפקיד.
היא רק בת אנוש,בת תמותה מטופשת,זה יותר מידי מסוכן!".
"גבריאל אין לנו אפשרות אחרת,הזמן שלנו הולך ואוזל…"
"אבל,הגבירה היא רק נערה סתמית,היא תסכל את כל התוכניות.
היא עלולה להיפגע אפילו למות."
'"גבריאל תפקידך הוא לגרום שדבר כזה לא יקרה שוב,
כבר נכשלת פעם אחת,אין מקום לעוד טעויות!
עלייך לגרום לה להיזכר מיהי,מה היא הייתה ,ומה תפקידה"
"אבל איך לעזאזל אני אמור לעשות את זה?!"
הגבירה גיחכה
"בדרך פשוטה,גרום לה לבטוח בך.
גרום לה להתאהב בך…."
********************************************
הצלצול הצורמני של השעון המעורר העיר אותי.
מצמצתי עפעפי עדיין היו כבדים מהשינה הארוכה.
קרני שמש הססניות הציצו חריכי התריס שבחלון חדרי,וסנוורו את עיניי.
ניסיתי להיזכר בחלום המוזר שחלמתי אתמול,אותו חלום מוזר שחוזר על עצמו כל לילה,במשך חודש.
תמיד אותו חלום,תמיד אותו נער גבוה ואפל,שערו הכהה והפרוע ממסגר את פניו.
עורו בצבע שמנת,גופו שרירי ,עמידתו זקופה וגאה,הוא מתקדם לעברי…
הוא מרים את ראשו ו…
"טררר….טרר…טר",השעון חוזר ומצלצל וקוטע את מחשבותיי .
רגע השעון מעורר מצלצל?!,אוח אני לא מאמינה,אני שוב מאחרת!
אני מזנקת מהמיטה,ושועטת לעבר הארון,אני מוציאה חולצה בצבע טורכיז בעלת כפתורים זעירים,עם כיווצים בצידי הצלעות שאמורים להקנות לגוף קימורים .קימורים שכנראה אין לי…
אני זורקת על עצמי את הג'ינס הישן והמשופשף שלי שנמצא אצלי עוד מאז שאני זוכרת את עצמי.
אני נכנסת לאמבטיה ,ורוחצת את פני וידיי במים קרירים צמרמורת קטנה תוקפת אותי.
אני מצחצחת שיניים עם כמות לא מבוטלת של משחה .
כדי לא להשאיר טעם לוואי מהשינה הארוכה וכדי לוודות שאני ערנית,ולא ארדם ביום הראשון ללימודים.
לאחר שגמרתי לצחצח שיניים,אני לוקחת את מברשת השיער הסגולה שלי.
אני מברישה את שערי במהירות גם שהקרקפת שלי זועקת מכאבים.
אני מציצה במראה מקווה לא לברוח בצעקות.
נערה גבוהה מחזירה לי מבט.
יש לה עור שמנת חיוור,שערה גולש על כתפייה בגלים חומים כהים.
שפתייה היו דקות וסדוקות,עיניה היו האיבר הבולט ביותר בפנייה.
עיניי האגוז שלה שהיו מוקפות במסגרת של ריסים שחורים ארוכים ושחורים.
הן היו נוגות מבריקות ונחושות הן הביעו עמדה.
נו באמת….נחישות ועמדה,כאילו שזה מה שהייתי צריכה,עיניים חומות איפה הצדק בעולם!
הבטתי שוב במראה הנערה עיוותה את פנייה,ממש כמוני,נו טוב היא אפשר להאשים אותה בזה.
********
מעולם לא אהבתי את המראה החיצוני שלי,לפעמים אפילו שנאתי אותו
הייתי גבוהה יתר על המידה,מגושמת ומרושלת,עם גזרה ממוצעת וחדגונית.
מאז ומתמיד הייתי השונה. אף פעם לא הייתי באמת "חלק מהקבוצה".
אפילו בבית הייתי שונה,ההורים שלי ואחותי הקטנה בעלי התווים המושלמים השיזוף העדין העיניים הירוקות והכחולות והשיער הבהיר.
ורק אני פגם בשלמות
ומה הקטע של תיאור הפנים כאוכל:"עיניים חומות כאגוז,עור שמנת,ושיער בצבע חום שוקולד מריר".
מה אני סוג של תפריט מהלך?!..וגם אם כן מי אוכל בימינו שוקולד מריר ואגוזים!
טוב אין לי זמן לרחמים עצמיים אני ממש מאחרת!