יפיפיה | 2(מיקוש)

בלונדיני. עיניים כחולות. גבוה. שרירי. שזוף. הצעת חברות.
מה הוא לא יודע?! שאני ה'זונה' של בית ספר?! שאני מטונפת?! מנודה?!.
אני פוחדת לאשר, אבל בסוף אין לי ברירה. מה התירוץ שלי? כלום. כלום כלום כלום.
'היי' אני מתעלמת. אני יודעת שעד שהוא לא יבוא לבית ספר הוא לא יבין כמה הוא טועה בקשר איתי. אני מסתכלת על הדם. מגבונים. מגבונים.
היא זורקת אליי מגבונים. גבריאלה. היא נוחרת בבוז ונשכבת על המיטה שלי. מיטת יחיד שלא החלפנו מאז שהייתי בת 8. מאז שהתחלתי לחתוך. בהתחלה זה היה עם סרגל ברזל, מתחת לשולחן. המורה תפסה אותי וצרחה עליי. אבל זה הרגיש כל כך טוב…
אני מנקה במהירות את הדם שכבר הספיק להכתים לי את המכנסיים. גבריאלה מסתכלת עליי.
"מה?" אני שואלת מתוך לחץ. היא מסתכלת על התקרה עכשיו.
"כלום.סתם… את יפה" היא זורקת לאוויר חצי מחמאה.אני נוחרת בבוז.
אני שומעת צפצוף מהפייסבוק. עוד פעם הוא?
אני מסתובבת וקוראת.
'זונה'.
אוח מיקה. תתעוררי מהחלום שאת חיה בו.
הוא לא ירדוף אחרייך.
הדבר היחיד שירדוף אחרייך הוא הקללות.
הגנאי.
הכאב.