יפיפיה | 1(מיקוש)

"זונה מכוערת!!" צרחה ולה מתלווים צחקוקים. אני מנסה להתעלם, אבל זה כמו יתד שננעץ עמוק בלב. הלב שלי לא עד כדי כך חזק.
"את לא מכוערת ולא זונה…" אני לוחשת לעצמי כי אני מקווה שזה ישפר את התחושה והכאב. לא עובד.
אני כבר יכולה להרגיש את הסכין חותכת ומעניקה לי סיפוק. אני מנסה לא לחשוב על זה.
"תראו הנה השמנה שמצצה למנהל" מפלצות. מפלצות. מפלצות!!!
"את לא שמנה… ואת לא מצצת למנהל" אני לוחשת לעצמי. לא עוזר. אני מרגישה את הדמעות זולגות.
הם מזדנבים אחריי. מניאקים.
אני מנגבת את הדמעות ואת כל שאר הדרך אני רצה הביתה. אני שמה מוזיקה על הכי גבוה, אבל תוך כדי ריצה/ בריחה זה גיהינום שהאוזניות נופלות.
אני נכנסת הביתה לגלות ריח של מריחואנה בכל הקומה הראשונה. לפחות הם לא צורחים. זה משהו.
אני עולה במדרגות וזורקת את התיק שלי בפינת החדר. אני מתיישבת על הכיסא שלי, וחותכת תוך הדמעות. אני נכנסת לפייסבוק.
'שאנל אדיסון הוסיפה חבר חדש'… אדוארד פייט. ואחריה עוד אחד, ועוד אחת…
החלטתי להיכנס לו לפרופיל.
'אהבה שלי כמה כיף שתהיה איתנו בבית ספר!!! בהצלחה, חדש'… תלמיד חדש.
תלמיד חדש.
עוד אחד שיקלל אותי?….
הוא הגיב לה.