יעל ורם פרק 2

~נקודת מ. טוהר~

זה הבוקר השני שאני קמה אליו כשהשאלות על מותה של יעל צפות בי מחדש. הראש שלי כואב, אני יודעת שהיא איננה. אבל ממש קשה לי להשלים עם זה.

היא הייתה בחורה שאוהבת לעזור לאחרים , מלאת שמחת חיים . במקצועה היא הייתה מדריכת כושר שניהלה סטודיו משלה.

בשעות הצהריים המאוחרות היא טיפחה דיאטת הרזייה שכוללת בעיקר פירות וירקות. שאלתי אותה מה קרה, האם היא נהפכה לצמחונית.

היא צחקה ואמרה שלא, היא לא יכולה להתרחק ממאכלים האהובים עליה.

אני אוהבת את המגוון שיש בה, היא יכולה לאהוב , היא יכולה להחליט שלא בא לה על אנשים , אני מתגעגעת לצחוק המתגלגל שלה.

אני זוכרת אותה ובוכה, למה אין כפתור שדרכו אפשר לחזור בזמן לרגע שהיא ירתה בעצמה.

אני לא יכולה לתאר עד כמה הגעגועים גורמים לי כאב חד כמו סכין בחזה, אני לא מסוגלת להתמודד עם זה יותר.

אני בטוחה שבאיזשהו מקום יעל מסתכלת אליי בגאווה מגן עדן, ומתענגת על כך שיש לה חברה כמוני נאמנה ששומרת לה אמונים למרות שהיא לא כאן.

~נקודת מ. רם~
אני מגיע לנקודת המפגש שם אני אמור להיפגש עם יעל.
אני מביט אנה ואנה, ומבין שאולי אני מחכה לחינם.
פתאום אני שומע צפצוף קל וקולט שקיבלתי את ההודעה , חשבתי שהיא תגיד לי שעוד מעט היא מגיעה.

" רם יקר,
אין צורך שתגיע .
גברת יעל עברה תאונה חמורה והיא מבקשת בכל מילה של בקשה שלא להיפגש איתה."
מה?? מאיפה ההודעה הזאת באה?
חשבתי שהיא איתי עם ההחלטה הזאת לברוח ביחד.

אם אמרתי שאלך איתה יד ביד, כנראה לא אמרתי סתם את הדברים כשאני מתכוון אליהם בשיא הרצינות .

התקשרתי לברר למה היא לא באה, היא ניתקה לי את השיחה בפרצוף.

תהיתי, מה גרם ליעל להשתנות?

בימים הקרובים אקפוץ לביקור אצל משפחתה ואברר.