יעל ורם פרק 1
~ נקודת מבט~ יאיר~
לפני שהבנתי מה קורה, התעלפתי.
כשהתעוררתי, הבנתי שאני במקום אחר , שהוא לא הבית.
אור פלורסנט סינוור אותי , מה זה שם למעלה?
האם אני חולם?
איפה יעל?
אומרים שהיא נפצעה קשה, יכול להיות שהיא לא תתאושש ותשתחרר מבית החולים.
השאלה היחידה שמעסיקה אותו עכשיו.
זה מה יקרה ליעל.
אחרי הכול, הוא הבטיח לה שהוא ישמור על רם בשבילה.
הוא הבטיח משהו, אך ההבטחה הופרה.
" מה קרה ליעל?" שאלתי בתקווה שאקבל תשובה.
הרופא הביט בי בחצי מבט ולאחר אמר:
" הבחורה שהבאת אלינו כבר איננה בין החיים. אני מצטער. "
" מה עם רם?"
ניסיתי לנשום אבל פשוט לא יכולתי. יעל מתה. קיוויתי שרם חי לפחות, שיהיה לסיפור הזה סיום טוב.
" הבחור.. הוא גם מת. ברוך דיין האמת."
הרגשתי איך עולמי בבת אחת מתמוטט, ראשי מטושטש . אני מרגיש ריקנות.
כל מה שהכרתי- נותר בחשכה.
כל מה שחשבתי- נובע מאופן של מחשבה לא נכונה.
~ נקודת מבט~ איתי~
אחותך מתה.
ככה הבוקר התחיל, מן מיטה אחת לשנייה.
שתי מילים נחרתו בראשי , לא האמנתי שזה מה שיקרה.
רציתי לצעוק, לומר לאותם הרופאים שמה שקרה לא קשור אליה.
אני לא יודע איך אני הולך להמשיך הלאה, מה שבטוח שאחרי הכול לא אתן לזה לקרות שוב.
אני מודע ששני הצדדים אשמים, אין ספק שהאהבה הבלתי אפשרית בין יעל ורם הציבה את משפחתי בסיכון חמור.
יאיר, אני ויעקב ידענו שרם הכיר את אחותי באחד מאימוני הספורט שיצאה לארגן לתלמידים שלה כשהיא באה במיוחד למכון כושר.
היא אהבה מאוד ספורט ודאגה שכל אחד מהם יעבור את המסלול האישי שלו.
~נקודת מבט~ קורן~
קמתי על רגל שמאל, זאת פעם המאתיים שאני מאחרת להתעורר, אני עדיין לא קולטת שיעל איננה. שמעכשיו לא אראה את פניה יותר. שהיא לא תהיה לצידי כשאתקע ואצטרך עזרה בנישואים שאני מרגישה תקועה בהם.
אני מביטה לאחור ומתחרטת על כך שלא השקעתי זמן פנוי בשבילה. אהבתי את אחותי ועדיין אני אוהבת בכל ליבי.
כל הזמן הזה שהיא הייתה ברומן עם רם, עבדתי מהבוקר עד הלילה ללא הפסקה של כמה דקות .
~ נקודת מ. יעל~
זה הסוף, אני לא מאמינה שהוא לא בא. חיכיתי לו כל כך הרבה.
האם חיי נעצרו ברגע אחד? האם זה סיום של החיים שלי?
בדקה האחרונה אני הולכת ומתפתחת, הזמן שלי בעולם הזה הוא קצר.
ככל שהדקות עוברות, כך גם הכאב שלי תופח עוד יותר.
אני לוקחת את האקדח ומצמידה אותו לרקה.
" רם, למה מתת? הייתי צריכה ללכת במקומך! " אמרתי, ממהרת להיפרד מאהבת חיי ולהצטרף אליו במהרה לפני שאנשיו ימצאו אותי, ויחשבו שרצחתי את רם .
להתראות, רם.
טוב שהגורל הצליב בין דרכינו.
תגובות (1)
הי. קראתי את הסיפור ואהבתי את הרעיון לספר אותו מנקודות מבט שונות, ואני לא יודע אם במכוון או לא, לא להקפיד על הסדר הכרונולוגי של הארועים. זה בהחלט יכול לקבל כיוון מעניין. זה גם נפתח במתח, שזה גם רעיון נחמד, לתפוס את תשומת לבו של הקורא.
אני מודה שאת הביצוע אהבתי פחות. יש לי לא מעט ביקורת. הרבה משפטים נשמעים לי לא אמינים. כשאני מדמיין איך אנשים חושבים, בעיקר בסיטואציות טראגיות, ומחשבות שמתרוצצות, זה נשמע לי אחרת. אני לא רוצה להכנס לרמה של כל משפט/מילה שהפריעו לי, אבל אם זה כן חשוב לך, אשמח לתת תגובה מפורטת יותר.