ילד בשדות- פרק 1

-נקודת מ. דגן-
השעה שש וחצי. אני עדיין במיטה. 40 מעלות חום. בחדשות אמרו שיהיה מחר חם פי שלושה. אני קם בקושי, אימא בחרה לי מראש את מה שעליי ללבוש. אני קם בקושי. טנא כבר ער משש. אולי הוא פתח את הטלויזיה.

טנא הוא אחי הקטן והוא בן אחת עשרה. כשטנא נולד עברנו מירושלים לחיפה.
אני נולדתי אחרי שתי הפלות שאימא לא הצליחה לשמור על העובר כמו שצריך. את השם " דגן" לא אהבתי מההתחלה.

טנא קיבל את השם שלו משם שנולד בחג השבועות. טנא ואני ישנים באותו החדר מאז שהוא היה בן שנתיים . אני וטנא כמעט ולא רבים. הוא החבר הכי טוב שלי.
התארגנתי מהר , והלכתי ברגל. טנא יצא שלוש עשרה דקות אחרי. מאז שאני זוכר את עצמי אני לא אוהב את ביה"ס. עברתי את רוב ילדותי בירושלים. אני לא אוהב לחשוף פרטים מעברי הרחוק.

-נקודת מ. ברוש-

היום הגעתי מאוחר לבית הספר רותם הגיע שתי דקות אחרי. השנה זו השנה האחרונה של לימודיי. הבטחתי להוריי שזו הפעם האחרונה שאני מאכזב אותם. אני מתגעגע אליו הרבה כשאני נמצא בבית הספר.

אני מניח שזו הפעם הראשונה שאהיה מחוץ לחממה הביתית ששמרה עלי והשאירה אותי שפוי. אבא שלי הוא הסיבה שאני חי. אני אסיר תודה כלפיו. לאחי הקטן, רותם יש קשר ישיר לסמים. תודה לאל שהוא לא בקשר עם האנשים האלה . הוא לא מושפע מהם יותר.

ניסיתי למצוא את דקל. אולי הוא יודע מתי מסיימים היום ביום הראשון ללימודים.

יש משהו שמאוד מדאיג אותי . בפעם האחרונה שהבאתי בחורה לבית. אבא שלי כעס ואיים שהוא ינתק איתי קשר. בעצם אם אני מגורש אז אני לא אוכל להביא בחורה שמזכירה את העוצמות החזקות מצד אימא שלי.

כשבאתי לפנות לעבר הכיתה. הונחה יד זרה על כתפי והאיש הסתכל עליי בעיניים מזוגגות.

" אתה לא מזהה אותי?" הוא שאל בנימת הלם והפתעה.
הוא הוריד את המשקפיים והביט עליי שוב. הפעם הייתי בהלם.

רענן חזר? באמת הוא כאן?

בקושי ידעתי מה לומר הבטתי בו לרגע. נשמתי נשימות גדולות, עמוקות ככל האפשר.

הבחנתי בה, כשהייתי ילד הייתי משחק איתה.שמה נאווה.

-נקודת מ. נאווה-
הבית ספר הזה ספוג בריחות מוכרים ונעימים מן העבר. חזרתי לתמיד. הפעם לא אתן ליאוש להכניע אותי
ברוש יהיה שלי. אני אכבוש אותו.