ילדת פרא- פרק 2

ילדת פרא פרק 2:
יקיר נכנס לחדר, נעל את הדלת והתיישב מולי על המיטה. ״בואי. אוכלים.״ אמר בקרירות, כאילו הוא מדבר עם זרה. 
״אני לא רעבה.״ אמרתי בקצרה. נמנעתי מלהביט בעיניו, תמיד הרגשתי חשופה כשהוא הסתכל עלי. ״אני אאכיל אותך בכוח.״ איים וחייך אלי, לא החזרתי לו חיוך. 
״מתי תפסיקי להימנע מלהביט בי?״ 
הסמקתי. חום התפשט בגופי ולא ידעתי מה להגיד. ״לעזעזאל איתך, זוהר. זה אני! יקיר מרציאנו.. החבר הכי טוב שלך, למה את ככה?״ שאל בתיסכול. לקחתי נשימה עמוקה והבטתי בו. סורקת את מראהו.
ליקיר יש שיער חום כהה ובקצהו העליון יש גוונים מעט שטנים, תספורת מוהק. העיניים שלו ירוקות מהפנטות. יש לו זיפים שמקנים לו מראה גברי. הוא שרירי, אבל לא יותר מידי. יש לו קעקוע בכתב מחובר, ואף פעם לא הבנתי מה כתוב שם. 
״אני שונאת לריב איתך.״ מלמלתי בכעס. ״דווקא חשבתי שאת מתה על זה.״ אמר בגיחוך וזרקתי עליו כרית. ״בואי, בבקשה.״ ביקש. הוא הביט בי שניות ארוכות עד שהתייאשתי והלכנו לאכול. 
״אז, מה הקטע עם זה שאבא שלך שוטר?״ שאל עוז, אחד מהחבורה שלנו. ״אין לי מושג. אני אדבר איתו כשאגיע לבית.״ אמרתי ברוגע והתעסקתי באוכל שבצלחתי. 
״ביום חמישי יש לנו שלוש שנים.״ אמרה אלינור כבדרך אגב. וואו, שלוש שנים שאנחנו מגנים על השכונה שלנו. שלוש שנים שאנחנו לא ניתנים להפרדה. 
יקיר ועוז הם אלו שהקימו את החבורה ומצאו את הזולה, אחר כך אני ואלינור הצטרפנו, אחרינו הצטרפו אליאב וירדן ואחרונה חביבה הצטרפה נטלי. 
״חייבים לעשות משהו.״ קבעתי וכולם הנהנו בהסכמה, הבטתי לכיוונו של יקיר, הוא כבר יבין לבד. ״אני אדבר עם דוד שלי.״ נאנח וחייכתי, הוא קלט. 
•
נכנסתי הביתה בצעדים שקטים, היה כבר מאוחר. פתחתי את דלת חדרי ונרתעתי לאחור. ״מטומטם!״ אמרתי והבטתי בראם שישב על המיטה שלי. ״היית צריכה לראות את הפרצוף שלך.״ אמר ופרץ בצחוק מתגלגל. ״סע.״ מלמלתי בעצבנות והצבעתי עם סנטרי לכיוון דלת החדר, ראם הביט בי ופניו הרצינו. 
״אני רוצה שנדבר, רציני.״ אמר והתיישבתי לידו על המיטה. ״דבר.״ אמרתי, לא באמת היה לי כוח לשיחה איתו.. רציתי שיעוף לי מהחדר כך שאוכל לישון. בשקט. 
״את כבר לא ילדה זוהר, ואת מסתובבת כל היום עם החברים האלה שלך.. אני לא רוצה שתעשי משהו בלי לחשוב או בלי הגנ-״
״אתה מתכוון לנהל איתי שיחה על אמצעי מניעה?״ שאלתי והרמתי גבה. שתיקה מביכה שררה במשך שניות ארוכות וגיחכתי. ״אל תדאג ראם. אין לי מישהו, וגם אם היה אמא הסבירה לי כבר כשהייתי בת חמש-עשרה על כל השטויות האלה.״ אמרתי ושלחתי אליו חיוך קלוש. ״תגידי. השמועות עלייך ועל יקיר, הן נכונות?״ שאל וחיוכי נעלם כלא היה ״צא.״ פקדתי עליו והצבעתי על הדלת. ״דווקא נראה טוב יקיר. לא?״ שאל בהתגרות ודחפתי אותו אל מחוץ לחדר. סוף סוף, שקט. נשכבתי במיטתי הרעועה ונרדמתי תוך שניות ספורות.
״בוקר טוב.״ אמרתי ונשקתי לאבי על הלחי, הוא חייך ובירך אותי חזרה. ״שמעתי שהצטרפת למשטרה. מה קרה?״ שאלתי בתמימות והבטתי במה שנשאר מכיכר הלחם. אם אני אקח, לא ישאר לראם.. החלטתי לוותר על ארוחת הבוקר והתיישבתי ליד אבי. ״החלטתי למצוא עבודה נורמאלית, להביא כסף.״ אמר ושיחקתי באצבעותי. 
״דרך אגב, ביום חמישי כמה חברים מהעבודה באים לארוחה. אני רוצה שתיהי כאן עד שהם ילכו,״ אמר והתעסק בשלט הישן ״תעזרי לאמא.״ ביקש ונשכתי את שפתי התחתונה. ״זה קצת בעיה. זה היום של החבר׳ה, תכננו להיות ביחד ביום הזה.״ אמרתי ועצמתי את עיניי, בבקשה שהוא יתן לי להיות איתם. בבקשה.