ילדת פרא- פרק 1:

ילדת פרא- פרק 1:
״הייתם שם, נכון?״ 
״וואי, ראם, אין לך מושג עד כמה אתה בא לי מקולקל עכשיו.״ אמרתי ושתיתי עוד כדור אופטלגין. ראם הביט בי בחשדנות וכיווץ את עיניו הכחולות כקרח כאות אזהרה ראשונה. 
״תעני לי ברצינות זוהרה,״ נתתי בו מבט אזהרה בחזרה, אני שונאת שקוראים לי ככה ואילו ראם משתמש בזה נגדי. 
״אתם עשיתם את זה?״ שאל והדגיש כל אות ואות בכל מילה.
״עוד לא הכנסת לך לראש שאנחנו לא עבריינים?!" צעקתי עליו בעצבים, הוא החליט שכולנו פה עבריינים והוא הפיה הטובה.
"אנחנו לא גונבים או רוצחים או לא יודעת מה!״ צעקתי ביאוש, והוא סימן לי לשתוק בעזרת ידו.
״לא, אבל החבר שלך רק דקר מישהו.״ אמר בציניות ורציתי להרוג אותו, אח גדול זה דבר חרא.
״דבר ראשון, הוא לא חבר שלי. דבר שני, ה'פישינזון' ההוא תפס תחת וירד על כל השכונה, כולל עליך, על אמא, על אבא," אמרתי בשקט והתעלמתי מהרגשות שלי לדקה.
"הוא ירד על כולם! יקיר דקר אותו כדי להגן עלינו, הוא לא מטומטם. הוא יודע איפה דקירה יכולה להרוג ואיפה סתם להכאיב.״ אמרתי והרגשתי את הדם שלי רותח בעורקיי. 
״ממש מומחה לגוף האדם יקיר, הא? עזרת לו לחקור נכון? תרמת את גופך למדע?״ אמר- שאל בהתגרות והייתי בהלם שראם, אחי הגדול אומר את זה עלי. המילים שלו היו כמו חצים, שעשו את דרכם ישירות לליבי. בפעם ראשונה מזה זמן רב, שבאמת נפגעתי ממשהו שאמרו לי, במיוחד כשזה בא מראם. 
״זה מה שאתה חושב עלי? אתה באמת מאמין לכל השמועות האלה?״ שאלתי וכאב חדר לקולי, הוא פתח את פיו כדי לדבר אבל השתקתי אותו בעזרת ידי, כמו שהוא עשה.
״הטחונה שלך דפקה לך את השכל, כשתיראה את ראם הרוש תגיד לו שמתגעגעים אליו פה.״ אמרתי ויצאתי מהבית, בודקת שהפיגיון הקטן שלי בתוך הנעל ורצתי אל ה׳זולה׳. 

~
״האח הסתום שלי חושב שאנחנו ביצענו את השוד, שהיה אתמול בלילה בבנק.״ אמרתי כשנכנסתי לזולה, החבר'ה ישבו על הספה הרעועה וצפו במשחק כדורגל. הם התעלמו ממני לחלוטין ונאנחתי. 
״עזבי את היצורים, בואי לפה.״ קראה נטלי. נכנסתי לחדר וראיתי אותה ואת אלינור יושבות על המיטה הרחבה. 
נטלי ואלינור הן חלק מהחבורה שלנו. לנטלי יש שיער שטני מתולתל ועיניים דבשיות מהממות. לאלינור יש שיער אדמוני חלק, נמשים יפים על הפנים ועיניים ירוקות. 
אלינור היא החברה הכי טובה שלי מאז שהיינו בכיתה א׳. המורה הושיבה אותנו ביחד ותמיד התחרנו אחת בשנייה, שנאנו זו את זו עד שהבנו שבעצם יש לנו המון במשותף. התחברנו ומאז אף אחד לא יכול להפריד אותנו. נטלי היא החדשה בחבורה, היא הגיעה אלינו לפני חצי שנה והתחברה דיי מהר עם כולם. 
״זוהר!״ צעקה נשמעה מכניסת הזולה. אני והבנות החלפנו בינינו מבטים ויצאנו לסלון. 
״מה?״ שאלתי ונעמדתי מול יקיר בשילוב ידיים. ״אבא שלך שוטר?״ שאל והרמתי גבה. על מה הוא מדבר לעזעזל? 
״אם זה אחד ממשפטי הפתיחה הדפו,״ התחלתי לומר
״תעני לי בכן או לא!״ עצר אותי והפציר בי לענות. נאנחתי, מה הוא רוצה.
״לא שאני יודעת. למה?״ 
״ראיתי אותו עוצר עם ניידת ליד הבית שלך, הוא יצא במדים של המשטרה.״ אמר ומזג לעצמו קולה קרה לכוס. ״נו? גם אם הוא שוטר, אז מה?״ שאלתי בתמימות. רציתי למתוח אותו קצת. 
״תחשבי לבד.״ אמר ונכנס לחדר. ״איזו תשובה של כוסית!״ צעקתי לו והוא טרק את דלת החדר. 
לא הייתי צריכה לחשוב. ידעתי טוב מאד למה עצם הידיעה שאבא שלי שוטר מהווה בעיה. אם הוא יגלה על הפעילות שלנו, על האיומים והקטטות, הלך עלינו.
למה בכלל אבא שלי הצטרף למשטרה? הוא אף פעם לא חיבב שוטרים, במיוחד בתקופה שבה היה עוסק בפשע ועכשיו הוא הפך להיות אחד כזה, אני פשוט לא מבינה אותו לפעמים. 
״כדור הארץ לזוהר הרוש,״ העירה אותי אלינור ממחשבותיי. 
״בואי. מכינים ארוחת ערב.״ אמרה ונכנסנו למטבח.
ליקיר יש איזה דוד שמבוסס מבחינה כלכלית. הוא שולח לו כל כמה שבועות כסף, אנחנו מחלקים את הכסף שווה בין כולנו. מחצית מהכסף אנחנו מביאים למשפחות שלנו ואת החצי השני אנחנו שומרים בשביל שיהיה לנו אוכל ושתייה בזולה. 
״למה יקיר התפוצץ עלייך ככה?״ שאלה נטלי ונאנחתי. יקיר תמיד כועס עלי יותר מעל אחרים, הוא מצפה מימני ליותר מהם. ״כי הוא דפוק.״ קבעתי והבנות צחקו. 
״אני שמח שאת חושבת ככה.״ נשמע הקול המוכר. הצחוק חדל והבטתי ביקיר שנשען על המקרר. ״תנו לנו דקה.״ ביקש והבנות הלכו, נשארנו רק אני והוא. 
״על מה אתה כועס עכשיו?״ שאלתי ונעמדתי מולו, מגחכת לרגע בגלל הפרשי הגובה. ״את מבינה עד כמה זה מסכן אותנו?!״ שאל בכעס והביט בי. מבטו היה חודר. הרגשתי כאילו הוא מביט לי לתוך הנשמה. ״מה אני יכולה לעשות? אני לא יכולה להגיד לו לא לעבוד שם!״ אמרתי והמשכתי לחתוך את הסלט. העדפתי להימנע מלהביט בעינייו הירוקות. 
״תרעילי אותו עליהם. אני באמת צריך ללמד אותך את זה?״ שאל בזלזול והסתובבתי אליו. 
״ראם חושב שאנחנו שדדנו את הבנק.״ אמרתי בניסיון להעביר נושא. ״האח הדפוק שלך ממש לא מעניין אותי.״ אמר באדישות ונתתי לו אגרוף לבטן, שלא הזיז לו כל כך.
״הוא עדיין אחי, יקיר. תן כבוד.״ אמרתי והלכתי לחדר, לחשוב קצת. 
מה אם אבא שלי באמת יגלה עלינו? מה יעשו לנו? כמו שאני מכירה אותו הוא ימצא דרך להוציא אותי נקייה אבל, זה ידפוק את כל השאר. דפיקה חזקה על הדלת קטעה את מחשבותיי.