ילדי הירח – פרק שישי

-ילדת ירח: המשך-
אנה הרגישה את ראשה נחבט, ולאט לאט, הרגישה איך היא מאבדת שליטה בגופה, והתעלפה.

"מה- לורן!" צעקה אמליה למראה אנסטסיה בזרועותיו
"זה היה רעיון של כריס!" אמר לורן והניח את אנה על הספה האדומה בעלת הקרע הגדול בתחילתה.
"אני חושב שבטעות עשיתי לה כחול.." לחש לורן והזיז את ראשה הכבד אנה, שם גילה חבורה אדומה קטנה, סביבה היה ענן כחול, הפצע לא נראה מרשים במיוחד.
"לורן! תראה מה עשית! איזה ילדה מסכנה..לזה לימדתי אותך? לאלימות בנערות חפות מפשע? אני לא מאמינה עלייך..אתה יודע שאפשר להגיש על זה תלונה במשטרה? מה נעשה אם היא תגיש עלינו תלונה? אני לא טובה בלשקר ואתה יודע את זה, ושלא נדבר על זה ש-"
"אמליה תרגעי, זה כולה חבורה קטנה, היא גם לא אמורה להתרפא מעצמה או משהו?" שאלה קארן שכנראה הגיעה באמצע התקף הלחץ של אמליה.
"איפה דין?" שאלה לפתע אמליה
"אני לא יודע. הוא אמור להגיע עוד חצי שעה.." אמר לורן
"טוב, בינתיים, לך תביא לי מהמטבח משהו שאני אוכל לחבוש את ראשה איתו." אמרה אמליה
לאחר עשרים דקות, בהם אמליה הפגינה כישוריי רפואה מרשימים בהחלט, הפצע של אנה כבר נראה הרבה יותר טוב.
"רואה? את סתם לחוצה אמי," אמרה קארן
"ברגע שהיא מתעוררת אני רוצה לשמוע התנצלות מפורטת, ברור לורן?" אמרה אמליה, וקמה על שתי רגליה, מחזירה את ערכת העזרה ראשונה למטבח.
"ברור." אמר לורן וגילגל עיניים "הנה אתה!" לורן כמעט צעק כשראה את כריסטובל בפתח הדלת.
"מה קורה?" חייך כריסטובל, ונעל את הדלת.
"אמליה עצבנית.." לחש לורן וחייך, הוא אהב כשאמליה הייתה מתעצבנת, לדעתו, לא היה מחזה מצחיק יותר מזה.
אנסטסיה התחילה לזוז בספה, ופתחה את עיניה.
"אח." היא לחשה, מחזיקה את ראשה שהלם בכאב בדיוק באזור בו לורן דחף אותה.
"היי! בוקר טוב!" חייך לורן, בזמן שאנה התיישבה על הספה, מחזיקה בראשה.
"חתיכת סדיסט, מה עשית לי?" לחשה אנה.
"האמת היא, שזה היה רעיון שלי." חייך כריסטובל, נער גבוהה, בעל שיער קצר, שלא כמו של לורן, שיערו של כריסטובל היה פרוע ומבולגן. כריסטובל היה לבן, כמעט חיוור. שפתו הייתה חיוורת וכמעט שלא רארו בה צבע אדמדם, הוא היה כל כך חיוור, שהדבר היחידי שגרם לו להיראות היו עיניו, שהיו כחולות מאוד, וגרמו להן להיראות כמו הדבר היחידי שיש לו צבע בפניו.
"רעיון גרוע." אמרה קארן וחייכה.
"טוב, היא לא הייתה הולכת מרצונה החופשי..לא?" כריסטובל הפנה אל אנה את מבטו.
"לא. אבל בכל זאת, בגלל שלא רציתי לבוא איתך," הסתכלה אנה בעצבנות על לורן, "החלטת להכות אותי, לגרום לי להתעלף ולחטוף אותי?" שאלה בעצבנות.
"רעיון גרוע." קארן חזרה על דבריה.
"מי אתם בכלל?" אנה כמעט צעקה עכשיו.
"אה, אמ, לורן?" כריסטובל הסתכל על לורן בצפייה, לורן תמיד היה הרבה יותר טוב מכולם בלהסביר דברים.
"בוקר טוב!" הגיחה אמליה מהמטבחון שהיה קרוב לסלון.
אנה נעמדה על רגליה, בעוד אלו קרסו. היא הרגישה כאב חד ברגלה, והרימה את הג'ינס הלבן שלה, מביטה שוב על הכתם לידה הזוהר והמעיק.
כריסטובל חייך והביט על לורן וקארן, שהשיבו לו חיוך.
הוא התיישב ליד אנה, מביט על הכתם, בוחן אותו בעיניו.
"זה בדיוק כמו שלך.." לחשה קארן.
"טוב, היא נולדה באותו יום כמו שלו, רק בליקוי ירח." אמר לורן, בוחן גם הוא את הכתם של אנה בעיניו.
"על מה אתם מדברים?" שאלה אנה בתמיהה. איך הם יודעים מתי היא נולדה?
כריסטובל חייך וקיפל את שרוולו, שם חיכה לא פחות מאשר כתם לידה זהה בדיוק לזה של אנה, זוהר כולו, מבטה שלא אנה נפער.
"היא ילדת ירח." אישר לורן.