ילדי הירח – פרק שביעי

אנה הביטה על לורן, והתחילה לצחוק בכל כוחה.
"ילדת ירח? הרגת." היא צחקה. "תכף תגיד לי שאני יצורה על טבעית בעלת כוחות מסתוריים שנועדה להציל חבורת חייזרים מהחלל החיצון." אמרה אנה.
"טוב, כמעט." אמרה קארן.
"אנה, יש לי ולך את אותו הכתם. לזה את לא יכולה להתכחש." לחש כריסטובל.
"יש צירופי מקרים בעולם." אמרה אנה בהסתייגות.
"וזה שידענו את התאריך לידה שלך?" אמר לורן.
"אה, זה כי אתם פשוט סטוקרים חולי נפש," אמרה אנה.
"בואו פשוט נחכה לדין. היא לעולם לא תאמין לנו, ככה זה היה גם עם שירי." אמרה קארן, אנה בחנה את קארן במבטה, היה לה שיער אדמוני, שאנה הייתה בטוחה שקארן צובעת, ועיניים ירוקות, שמשום מה, נתנו לקארן מראה ילדותי ביותר.
"תפסיקו להציק לה. היא רק חטפה מכה," אמליה הסיטה את מבטה אל לורן "חזקה מאוד. מותק, את רוצה מים אולי?" חייכה אליה אמליה, ומבטה של אנה בהה בה, היא נראתה מבוגרת, שיערה היה בלונדיני שבירור לא היה טבעי, ועינייה היו חומות ועייפות, פניה היו מלאות בקמטים ומשהו בה הזכיר לאנה את המטפלת שהייתה לה כשהייתה בת שש, קורינה.
אנה נעמדה על רגליה בכוח, והפעם לא נתנה לעצמה להתמוטט כמו פעם שעברה.
"אתם מודעים לזה שחטפתם אותי?" שאלה אנה , מתאמצת שלא ליפול.
"מודעים בהחלט." אמר לורן.
"אנה, מה קרה לך היום?" שאל כריסטובל .
"חוץ מזה שחטפו אותי?אמרה אנה.
"חוץ מזה שחטפו אותך," הוא אמר, היה נראה כאילו מנסה להגיע לאיזושהי נקודה.
"אממ, טוב, אז היום היום הולדת שלי. והיום ראיתי את הירח בפעם הראשונה לחיי-"
"קרה לך משהו מוזר, כשראית את הירח בפעם הראשונה?" שאל כריסטובל, טון הדיבור שלו גרם לאנה לחשוב כאילו הוא כבר יודע, מה קרה לה היום.
"כן." לחשה אנה "נפל מטאור, כאילו, הוא נפל ממש עלי, אבל אז ברגע האחרון.." אנה עצרה את עצמה. היא לא מתכוונת לספר את זה, כמה מוזרים שהם, הם עדיין החוטפים שלה, ואף אחד בעולם לא יאמין למה שקרה לה. לא משנה כמה מוזר הוא.
"את עצרת אותו." לחש לורן "היא עצרה אותו," חזר על דבריו, רק שהפעם הוא הסתובב אל אמליה. "היא העיפה אותו לפארק וולנטיינז," הוא אמר, והביט עליה בפליאה.
אנה השתתקה.
"טוב, לפי השתיקה אני מבין שזה נכון." לחש כריסטובל ואנה הביטה עליו בתמיהה.
מי אלה האנשים האלה? חשבה
כריסטובל הרים את ידו אל מול הקיר, שם הייתה תמונה ממוסגרת של השקיעה, לפתע התמונה נתלשה מהקיר, והחלה לזוז לכיוונו של כריסטובל, תואמת לתנועות ידיו.
התמונה הגיעה עד אליו, והוא תפס בה והחזיק אותה.
"את רואה," אמר בחיוך "אין מה לפחד. כולנו אותו דבר, בערך." אמר כריסטובל
"אני לא מבינה," לחשה אנה, מעכלת את מה שעיניה ראו.
"בואו פשוט נחכה שדין יגיע." לחשה אמליה, והתיישבה על הספה, כשבדיוק צלצול נשמע מהדלת, וקארן ניגשה לפתוח.
"לא שוב.." לחשה קארן, לאחר כמה שניות בהן אנה שמעה את מנעול הדלת מסתובב, כשבדיוק האיש המוזר שכיוון על קים אקדח, נכנס לדירה, מוביל אחריו שביל של דם.