ילדי הירח – פרק רביעי

-ילדת ירח-
"היי אנסטסיה, אני קים." אמרה האישה
"היי…" אמרה אנה בקול מסויג
"את אמנם לא מכירה אותי, אבל אני מכירה אותך," אמרה קים בקול שלו. "אני הדודה הביולוגית שלך." אמרה בקלילות וחייכה בנעימות כלפיה. אנה הזיזה את מבטה אל אדון שאנון שנראה מהוסס ועיניו שידרו תסכול מעורבב בעצב, אנה מעולם לא הבינה את אדון שאנון. הוא אף פעם לא היה מדבר איתה, רק שיחות סרק על מזג האוויר ועל מצבה של אנגליה.
"היכנסי," אמר אדון שאנון, היה נשמע כאילו בכוח מנסה להחזיר את כולו לקול המוכר והקשוח שתמיד היה לו, אך ללא הצלחה. אנה נכנסה בהיסוס והסתכלה מסביב. שום מנקה לא הייתה בבית, או לפחות באזור בו אנה הייתה.
"אז אנה, פעם ראשונה שרואים את הירח?" אמרה קים
"כ..כ…כן.." היא אמרה בבילבול והגניבה מבט לכיוונו של אדון שאנון, שנראה כמו פקעת עצבים.
"יפה. עכשיו, האם שמעת על המטאור שנחת בפארק ולנטיינז?" שאלה קים, ומבטה היה שומם בגבול המושעמם, לפתע נשמעה דפיקה על הדלת, ואדון שאנון ניגש לבדוק מי זה.
"אל תפתח." לחשה קים כשידו הימנית נשלחה לפתוח את דלת הכניסה של האחוזה, אדון שאנון נתן בה מבט מבועת, כאילו פחד ממה שנמצא מאחורי הדלת.
"למה לא?" שאלה אנה והביטה בדלת במבט מבולבל, וקים שלחה אליה מבט מאיים כתשובה.
"אנה יקירה, אולי תלכי להכין לי כוס קפה? אני מתחילה להבין שזה יהיה ערב ארוך." אמרה
"כמה סוכר?" שאלה אנה, לא מורידה את מבטה מעיניה המוזרות של קים..
"שתי כפיות." חייכה קים באדיבות והסתובבה אל אדון שאנון.
אנה הסתובבה לכיוון המטבח והתחילה ללכת, כשמבטה תפס את ניידה של קים נח על השידה ליד המדרגות, כשבדיוק הוא, התחיל לרטוט.
אנה תהתה לרגע אם כדאי לה לקחת את הנייד ולהביאו לקים, אבל אז חשבה
אין זה המוזר? כבר שש עשרה שנה אף אחד לא מוצא לה קרובי משפחה, ופתאום קים מגיעה על סף הדלת ומודיעה שהיא דודה שלה? לרגע אנה התחילה לפקפק במהימנותה של קים וחטפה את הטלפון שרטט בידה.
היא התגנבה למטבח, בוהה במסך ורואה בצג 'אדי ט-ט'
ט-ט? חשבה אנה, היא כחכחה בגרונה, ובתור אינסטינקט מיידי ענתה לשיחה.
"הלו?" היא שאלה, מנסה לשוות לעצמה קול מבוגר יותר.
"קימי?" שאל האיש בעל הקול המחוספס.
"כן?" לחשה אנה, מתחילה להתחרט שהיא בכלל ענתה לשיחה הזאת. מי עושה דברים כאלה? איך היא תסביר זאת אחר כך לקים?
"כבר סיימת עם אנה?" שאל ואנה נבהלה למשמע השם שלה
"לא.." אמרה, מנסה לעשות את עצמה מבינה למה הוא התכוון.
"אז למה את מחכה?? היא אמורה למות עד חצות קים או שהלך על כולנו!" הוא כמעט צרח זאת. רגשות אימה התקיפו אותה והיא ניתקה מיד את הטלפון.
להרוג? אותה? למה שהיא תעשה את זה? זה מסביר את אימתו של אדון שאנון… למה שקים, אישה שטוענת שהיא דודה שלה, תנסה לרצוח אותה? או שאולי היא לא באמת מי שהיא טוענת שהיא.
אנה התחילה לרוץ לכיוון הדלת האחורית כששמעה רעש מאחוריה, היא הסיטה את מבטה אחורנית וראתה את קים מולה, מכוונת אליה אקדח.
"זה לא נחמד לענות לטלפון של אנשים, אחיינית." קולה של קים נשמע לגלגני.
"זה לא נחמד לכוון על אנשים אקדחים, קימי." אמר בחור שהופיע לפתע מצידה הימני של קים, וכיוון אקדח לראשה.
"דין?" היא לחשה, היא נראתה מופתעת ושמחה בו זמנית.