ילדי הירח – פרק ראשון

-צורתו האמיתית של הירח-
"אני לא מאמינה שזה שוב קורה לי!" צעקה אנסטסיה בקולי קולות ברחבי ביתה הריק.
"אנה?" שאלה קאסידי , המשרתת.
"אני פשוט לא מאמינה!" היא חזרה על דבריה ,אנסטסיה אהבה להדגיש דברים.
שיערה הבלונדיני נדף ריח שרוף ומבטה היה מאיים לכיוון התנור
"קאסידי! אני שרפתי את האוכל! שוב!" היא צעקה
"את חושבת שאדון שאנון יסלח לי?" שאלה במבט עצוב. אנסטסיה הייתה ילדה מאומצת ויחידה.
היא התגוררה באחוזה ענקית, שהייתה שייכת לאביה המאמץ, אדון שאנון, שלעיניה של אנה, היה מפחיד מאוד. הוא דיבר איתה אולי פעם בחודש, וגן זה היה רק חילופי מילים. לפעמים היה נראה לאנה כאילו היא מין נטל עליו. וכי מעולם לא רצה לאמץ אותה כלל , אבל אז זכרה, שלמרות איך שזה נראה, הוא עדיין אימץ אותה, ולא זרק אותה בשום בית יתומים.
"אני לא חושבת שאדון שאנון יגיע היום בכלל יקירה," אמרה קאסידי
"שבי, אני אנקה." הוסיפה
"תודה קאסידי, את גדולה!" חייכה אנה והלכה לחדרה, שמוקם בקומה השנייה של האחוזה. אנה הייתה ילדה סקרנית, והיא הספיקה כבר לחקור כל סנטימטר וסנטימטר בביתה. אנה תמיד רצתה להיות חלק ממשהו מיוחד, לא כך כולנו? היא האמינה בליבה, כי ה' שלח אותה בשביל לעשות משהו. בשביל לשנות משהו, והיא הייתה נחושה בדעתה למצוא מה.
אנה העיפה מבט אל הפלאפון שלה, כשהוא התחיל לרטוט בעצבנות. על המסך היה כתוב את השם שאליו, היא הכי לא ציפתה: 'אדון שאנון'
"הלו?" ענתה בסקרנות
"אנה?" שמעה בצד השני את קולו המחוספס והקשוח של אדון שאנון
"היי, מה נשמע?" היא ניסתה להישמע לא מופתעת, אך בליבה ידעה כי זה לא יעבוד
"מה את רוצה ליום ההולדת?" הוא שאל, כרגיל, בקול קר וברור. ואז נזכרה אנה, שמחר היום הולדת שלה, ותמיד, יום לפני יום הולדתה, אדון שאנון תמיד מתקשר, כדי לשאול אותה, מה תרצה ליום ההולדת.
"לראות את הירח." לחשה באמיצות, הרי זה מגוחך, למה שנערה בת 16 תבקש בקשה כזאת מגוחכת? אך בשביל אנה זה לא היה מגוחך. היא אף פעם לא העזה לבקש זאת מאדון שאנון. אדון שאנון אסר עלייה לראות את הירח. זה נראה מטופש, אבל היא לעולם לא הבינה מדוע.
הרי זה רק ירח לא? אבל , כל לילה, המשרתות היו סוגרות את החלונות והדלתות, ונועלות אותן, ולא מאפשרות לה לצאת.
אדון שאנון לא הרשה לה לצאת לשום מקום למעט בית הספר, ופגישה עם חברות לאור יום, ותמיד היה לוקח אותה שעה לפני עליית הירח.
אבל זה לא מנע מאנה לחפש באינטרנט תמונות של הירח.
היא הייתה מקוסמת תמיד מצורתו , ומהזוהר המקסים שלו, ולמדה הכל על אודותיו.
"הכל חוץ מזה." אמר אדון שאנון, קולו נשאר מפחיד ושקט.
"אני לא מבינה. למה אתה לא מרשה לי לראות את הירח? אני לא אשת זאב אתה יודע. אני לא אמות ממראה הירח." אמרה, בקול יציב יותר ממה שאי פעם העזה להשתמש מולו.
"אני לא מרשה כי אני לא מרשה. אני אקנה לך חולצה." אמר וניתק את השיחה
"מה? אבל," היא אמרה , אבל כבר היה מאוחר. השיחה כבר נותקה.
"אני אראה את הירח. בין אם הוא מסכים לי או לא." אמרה אנה וקפצה ממיטתה, והתחילה לרדת במדרגות בעליזות, לכיוון היציאה, כשאז ראתה את המנקה , אליזבת', נועלת את הדלת.
"אליזבת' ?" שאלה אנה , בוהה בדרך הנעולה
"מצטערת אנה. הוראות מאדון שאנון." אמרה
אנסטסיה, שכמו תמיד, אהבה להסתבך בצרות, תמיד רצתה לראות את הירח. אך תמיד פחדה, כי אם היא תעבור על החוק של אדון שאנון, הוא ישים אותה בבית יתומים, והיא לא יכלה לסבול את המחשבה שבה היא, תיזרק אל תוך בית יתומים.
ואז עלתה לאנה מחשבה. עליית הגג! היא תוכל להימלט מעליית הגג!
הרי את פתח עליית הגג נועלים בסוף , אם תמהר, אולי תספיק!
אנה קפצה במהרה במעלה המדרגות , עוברת אולי 6 מנקות בדרך , וחיוך ענק על פניה
"היום הולך להיות היום בו אראה את הירח" לחשה לעצמה