ילדה שהפכה לנערה (שם זמני) – הקדמה

דמעה אחת, נוצצת כיהלום, יורדת במורד לחייה ומשאירה שובל של ניקיון בפנים המלוכלכות והיפות שלה. היא מרימה את מבטה אלי, עיניים אפורות, מלאות עצב וייאוש תהומי מסתכלות עלי ומפצירות בי בדממה שאלך. אבל איני מסוגל. במקום זאת, אני משיב לה מבט מתרה והיא מרכינה את ראשה כנותנת אישור. אני מתיישב לידה על הגדר החלודה, מניח יד על כתפה ומושך אותה אלי, שואף את ריחה לתוכי. היא שבה ומסתכלת עלי, אך הפעם עינייה מביעות תודה שאי אפשר להעביר למילים. חיוך קטן ועצוב עולה על פנייה. בזמן שהיא מחייכת את חיוכה העצוב שתי גומות חן חמודות נוצרות בלחייה, ובאותו הרגע אני חושב שהיא הדבר היפה ביותר בעולם. דמעה נוספת צצה בעקבות הראשונה, ואני מקרב אותה יותר, מחמם אותה. היא מניחה את ראשה על כתפי ומתייפחת בשקט, שערה מדגדג את סנטרי. אחרי דקות שנדמות בעיניי כנצח, היא מרימה את ראשה מכתפי ויורדת מהגדר. אני יורד אחריה בקפיצה מהירה. "זה בסדר." היא ממהרת לומר, אפילו ששנינו יודעים שהיא לא בסדר ולא תהייה בסדר. אבל אני יודע דבר אחד, והוא שאם אמשיך אחריה עכשיו, ואראה אותה מתפרקת, כל הסיכויים שלי להתקרב אליה יהיו כלא היו, ואני לא מוכן להסתכן בזה. אני מרים את כתפיי מעלה ומסב לה את גבי, צועד לכיוון מגורי הבנים.