ילדה קטנה פרק 2

אביאל ישב לצידי כשגבו מופנה אליי ופניו בתוך ידיו.
"אביאל" אמרתי בלחש.
"ירדני יפה שלי אני כל כך מצטער אני הייתי עצבני אני לא שלטתי בעצמי, בבקשה תסלחי לי, אני יעשה הכל." אמר חיבק אותי כשראשו בתוך החזה לי.
"אבילול אני מבינה ואני מצטערת שהצקתי לך" אמרתי וחיבקתי אותו.
"את לא צריכה להצטער אני סתם הייתי אגואיסט" אמר אביאל.
"לא היית אגואיסט" אמרתי "אני עצבנתי אותך" הוספתי ואביאל חיזק את חיבוקו ולשנייה אחת הוא נראה כמו ילד קטן שזקוק רק לקצת אהבה של אמא.
אביאל הרים אותי כמו כלה וירד איתי למטה.
"אביאל מה אתה עושה?" שאלתי.
"הולכים לאכול" אמר והושיב אותי על הכיסא במטבח.
אביאל הגיש לי צלחת מלאה בפסטה עם רוטב והתחיל להאכיל אותי כמו ילדה קטנה.
"ילדה טובה" שיבח אותי אביאל נשק ללחי שלי כשסיימתי לאכול את הפסטה ופינה את הצלחת למדיח.
"רוצה לראות סרט?" שאל אביאל.
"כן" אמרתי בהתלהבות של ילדה בת שלוש.
אביאל צחק והרים אותי לכיוון הסלון.
אביאל שם סרט כלשהו ואני ישבתי עליו וצפיתי בסרט.
פתאום לאביאל צלצל הטלפון ולאחר שיחה קצרה הוא אמר שזה חשוב ושהוא יחזור עוד שעתיים.

לאחר שעתיים וחצי

אביאל היה אמור לחזור ממזמן, כבר אחת בלילה וממש חשוך ומפחיד.
בטח ציפיתם מבת של ה-מנהל של העולם התחתון לא לפחד נכון?
טוב אז יש לזה הסבר, אבא שלי דודים שלי בני דודים שלי ואחים שלי החליטו לא לערב את הבנות של המשפחה 'בעסק' המשפחתי, וזה אומר שהם מרחיקים אותי מכל דבר שקשור לזה.
ולמען האמת אני הבת היחידה בכול המשפחה חוץ מהנשים של דודים שלי.
אז בואו נגיד שכולם שומרים עליי כמו על בובת חרסינה שנמסה בחום.
עליתי לחדרי ונשכבתי על המיטה שלי מותשת מכל היום שעבר עליי.
ניסיתי לישון אך כל הזמן הרגשתי שמישהו צופה בי ועוקב אחריי כל תנועה שלי.
הדלקתי את האור בחדרי ופתאום ראיתי מולי שני אנשים גדולים ושריריים לבושים בשחור ועם מסכות של גנבים על הפנים שלהם, שני האנשים נראו בסביבות גיל 18-21.
"אעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאע" צרחתי בכל כוחי.
"תשתקי!" צרח אחד הבחורים והעיף לי סתירה חזקה שגרמה לי לבכות בשקט.
"מי אתם? עזבו אותי!" צעקתי עם דמעות בעיניים.
שני האנשים המפחידים התחילו ללכת לעברי בהליכה מאיימת, כל צעד שהם התקרבו אני התרחקתי עד שנתקעתי בקיר.
"אנחנו הסיוט שלך" ענה הבחור השני וקירב לפי מטפחת מסריחה ולאחר כמה שניות התעלפתי.