ילדה עם נמשים בקצה אפה

כשהייתי ילד קטן פגשתי ילדה ג'ינג'ית עם נמשים במגרש המשחקים. אני לא הבנתי למה יש לה נמשים, חשבתי שזה הדבר הכי מוזר שיש. היא הייתה נורא יפה והצטערתי על כך שלא ידעתי את שמה. עיניה היו תכולות כמו השמיים, היא חייכה לעברי ולא הבנתי למה. היא תפסה בידי וגררה אותי לנדנדה לנדנד אותה. הייתי ילד קטן ולא הבנתי מה רצונה, אני חושב שהייתי בן 8ו היא הייתה בת 7. לא ידעתי דבר עליה, רק שיש לה נמשים בקצה אפה הסולד, רציתי לדעת עליה המון את כל עולמה אך התביישתי לשאול את הילדה תכולת העיניים.
היא צחקה כשנדנדתי אותה, וזה העלה לי חיוך על הפנים. לא דיברנו כמעט, רק חייכנו וצחקנו.
היה כבר מאוחר והצטערתי שאני צריך ללכת הביתה. נופפתי לעברה לשלום, אך היא לא ראתה.
אחרי 3 ימים כהתאפשר לי חזרתי לגן המשחקים הקטן ההוא, חיפשתי את הילדה עם הנמשים בקצה אפה אבל היא לא הייתה. מאז לא הפסקתי לחשוב עליה כל הזמן, כל יום הייתי בא לגן המשחקים רק כדי לשמוע את צחוקה שוב. אבל היא לא הייתה.
אני זוכר שהיה לי יום הולדת 9 בדיוק 4 חודשים אחרי שנפגשנו. עדיין הייתי הולך לגן המשחקים מיואש או משועמם? את זה לא ידעתי.
בשלב מסוים אימי לא הרשתה לי ללכת לגן המשחקים כל יום, הייתי עסוק יותר ועברו להן השנים כך שהתבגרתי.
כיום אני בן 12, 4 שנים עברו מאז שפגשתי את הילדה עם הנמשים בקצה אפה.
אני עדיין זוכר אותה למרות שפגשתי אותה רק פעם אחת בחיי, אני לא יודע אם אמשיך לחשוב עליה בעתיד כשכבר תהיה לי אישה, כי קשה לי מאד לשכוח אותה..
אני מתנדנד בנדנדה שנדנדתי את הילדה הג'ינג'ית, אני עצוב כליל ועומד ללכת הביתה.
אני לא יודע אם דמיינתי או השתגעתי אבל פתאום ראיתי אותה, את הילדה עם הנמשים.
אני עמדתי משותק כשאני מביט בה כמו על מלאך. היא הייתה לבושה בג'ינס כחול כהה וחולצת טי שרט לבנה עם כיתוב באנגלית, שאינני הצלחתי לראותו.
אבל אז חשבתי לעצמי שהיא בטח איננה זוכרת אותי אחרי 4 שנים, והרגשתי כמו אידיוט שאפילו אינני יודע את שמה.
פשוט הלכתי משם עצוב מאד. שמעתי צעדים מתקרבים אליי, הסתובבתי וראיתי אותה.
נעצרתי מולה במבט מבולבל ונבוך, היא חייכה אליי חיוך מתוק שאומר 'אני זוכרת אותך!'
ואני החזרתי לה מבט 'אני לא הפסקתי לחשוב עלייך'.
הייתי הבן אדם הכי מאושר עלי אדמות כשפגשתי אותה, הפכנו לידידים ואז לחברים ממש טובים. קראו לה לוטם. משנה לשנה שמרנו על קשר חזק עוד יותר והפכנו לאוהבים.
אני שמח שפגשתי את הילדה עם הנמשים בקצה אפה, כי ככה קראתי לה בגיל 8.
אולי אתם סבורים שאני אובססיבי, אבל זו אהבה…