יזכור
חולצה מגוהצת טחובה למכנסיים רופפים.
הוא מוחה דמעתו, מצדיע לאורם של החיים.
אט אט ירד הליל, מסך שחור של יאוש.
עיניו העייפות לא ידמו, גם לא גופו התשוש.
אחוה, שלום, רעות – חלומות עגומים לעולם.
הוא ילחם עד יעצור ליבו, על אותה אדמה עקובה מדם.
ואם לא ישוב, אם יפול בין דרכים אחרונות,
לעד יקבר בשקט, נשאר רק בתמונות.
ואך ורק ביום אדום, על רקע שקיעה בוערת,
ישמע קולו הזועק מהול בצפירה רועמת.
אז הבטיחו לי שתנצרהו לעד,
את אותו ילד טהור אחד.
ילד בודד מיני רבבות,
רבבות של משפחות שכולות.
תגובות (0)