יותר מחברים- פרק שני

היום הגדול הגיע וכדי להפוך אותו למעניין יותר, נועם, עמית ותורן החליטו להתחפש. הגענו למסעדה והתישבתי בשולחן. נועם, עמית ותורן, המלובשים בבגדים רגילים, מסכה וכובע כדי להשתלב ולא למשוך צומת לב ישבו חמישה שולחנות משמאלי כך שיוכלו לתצפת בנו ולהנות מהרגע. בינתיים הזמנתי שתייה וחיכיתי לה.
מלני הגיעה, הייתה לבושה בשמלת גופיה שחורה וצמודה שנראתה עלייה מאוד טוב. היא נופפה אלי עם ידה וחייכה אליי וגם אני אליה.
היא הגיעה אלי וקמתי לחבק אותה, היה לה ריח מאוד טוב. התיישבנו, קצת שאלנו מה קורה ואיך עבר היום והסתכלנו בתפריט. מידי פעם בזמן שחיפשתי מה להזמין הסתכלתי לשמאלי בזמן שחבריי מסתירים את עצמם עם התפריט, צוחקים ומסמנים לי לייק עם היד.
אחרי כמה דקות, מלני שאלה אותי אם אני מעוניין שנזמין אוכל שנרצה ונאכל אותו ביחד. הסכמתי והחלטנו להזמין פסטה, סלט וציפס, ובנתיים דיברנו. מלני סיפרה לי שבפעם האחרונה שהיא יצאה עם מישהו הוא היה עסוק יותר בסביבה או בטלפון שלו, והפעמים שהוא באמת הסתכל עליה היו מאוד מועטות. היא אמרה שהיא שמחה לראות מישהו שבאמת מתעניין בה ומביט בה. חייכתי ואמרתי לה שהיא מאוד יפה, האמת שאני לא כלכך מתעניין בה כמו שהיא אומרת, לדעתי היא אדם יפה שכיף להסתכל עליו, וחוץ מזה אני מצטער שהסכמתי לחובה הזאת, אני מפחד שהיא תיקח את זה ברצינות מידיי ובסוף אני אפגע בה.
מלני אמרה שהיא יוצאת לשירותים ובאותו רגע שהיא הלכה עמית, נועם ותורן רצו לכיווני. הם דרשו ממני לומר מה היא אמרה לי ולמה היא הסמיקה כלכך. אמרתי את מה שקרה ונועם שאל אותי אם אני נמשך אליה בדרך כלשהי, כי לפי מה שהיא אמרה זה ניראה כך. אמרתי שלא ויכולתי לשמוע נשיפת הקלה מנועם, שאלתי אותו למה ואז הוא גירד בלחיו ואמר שזה שום דבר. עמית שאל אותי איך אני מתכוון לצאת מהקשר שלי איתה, ועניתי שאני לא יודע וכדאי שהם יחזרו לשבת כי מלני אמורה לחזור בכל רגע.
שלושת הטמבלים חזרו לשבת ויכולתי לראות את מלני יוצאת מהשירותים עם אודם ורדרד בהיר בוהק ויפה יותר מאשר קודם. האוכל הגיע ומלני באה לאכול מהצלחת פסטה המשותפת של שנינו, עצרתי אותה בעדינות והצעתי שנחלק את זה לשתי צלחות. היא הסכימה וביקשתי מהמלצר צלחת נוספת. הסתכלתי לכיוונם של שלושת חבריי והם היו עסוקים מידי. אני חושב שהתחפושת של "האנשים שלא מושכים צומת לב" לא ממש לא מושכת צומת לב. סביב השולחן שלהם היו שלושת בנות שניסו להתחיל איתם. משום מה עמית, נועם ותורן הסכימו לבנות וקרצו לי. זה לא משהו שהם עושים בדרך כלל בגלל בררנותם, אבל החלטתי לא להעסיק את עצמי בשאלות ושאני צריך לחשוב איך לצאת מהקשר עם מלני. שלושתם ניפרדו ועבור לשבת בשולחנות שונים, כל אחד עם בת אחרת.
המלצר הביא לנו את הצלחת וכשבאתי לחלק לנו את האוכל ידי בטעות נגעה בידה. אמרתי סליחה וניסיתי להעלים עין למרות שראיתי שגרמתי לה להסמיק וחילקתי את האוכל.
גם חברים שלי ונשותיהם הזמינו אוכל והחלו לאכול. ראיתי איך השיחה שלהם זרמה והם היו נראים שמחים ואולי גם קצת מאוהבים אפשר לומר… השיחה שלי ושל מלני הייתה מאוד סתמית ומשעממת, אני לא יודע למה אבל הרגשתי מיובש ורציתי לסיים. כשכמעט סיימנו לאכול הסתכלתי לכיוון של תורן, הוא אמר למי שיצא איתה מהבנות שהתחילו איתן שהוא לא מעוניין בצורה מאוד קרה, ושהיה לו נחמד הערב ותודה. הוא שילם לעצמו על האוכל ויצא. אחרכך הסתכלתי על עמית וראיתי אותו אומר לילדה שיצא איתה שהוא לא נמשך לנשים כמוה ושהיא ניראת שיטחית מידי בעיניו, ולסיום אמר "זאת לא את, זה אני" שילם על עצמו ויצא. לבסוף הסתכלתי על נועם שאמר למי שהתחילה איתו שהוא לא מחפש קשר של מחוייבות ושהוא לא התכוון לגרום לה להרגיש שכן. שילם על שניהם, קרץ לי ויצא.
עכשיו הבנתי את התוכנית שלהם וידעתי שהגיע תורי.