יותר מחברים- פרק שלישי

אחרי חמש דקות יצאתי אל חברי שחיכו לי בחוץ. בשנייה שיצאתי שלושתם קפצו עליי ובילגנו לי את השיער כשחיככו את ידיהם בראשי בהתלהבות והרימו אותי בחיבוק. נועם שם את היד שלו על כתפי ואמר שעשיתי עבודה טובה. מלני יצאה מהמסעדה , חייכה ונופפה ל"ביי" לכיוונינו והחזרתי לה בחיוך די מאולץ. תורן הסתכל עליה תוך כדי שהיא מתרחקת מאיתנו ואמר שהוא שמח לראות שהיא לקחה את הפרידה ממש בקלות.
האמת שהיה חלק שדי לא סיפרתי להם.. כשנועם יצא ונשארנו רק אני ומלני, היא סיפרה לי שהיא מלא זמן מנסה להתחבר אלי ולהכיר אותי. היא אמרה שהיא שמחה ממש כש"שלחתי" לה הודעה, בזמן שהיא לא יודעת שזה היה נועם. היא גם אמרה שהיא רוצה שנפגש שוב מחר והציעה את הבית שלי מבלי לשאול אם זה בסדר מצידי שנפגש שוב. לא רציתי לבאס כלכך כי אני מבין שהיא באמת רצתה שנכיר אז אמרתי לה שאני אשמח להפגש איתה, אבל בפארק שליד בית הספר ולא בבית שלי.. היא הסכימה והייתה נראת מאוד מרוצה ומוסמקת.
שיצאתי מהמסעדה רציתי ישר לומר לחברי ולא למשוך את זה אבל הם היו ניראים בווייב טוב ולא רציתי להרוס את האווירה אז התעלמתי ממה שקרה בינתיים והתכוונתי ללכת לבית. אמרתי להם ביי ונתתי לנועם ותורן מכה בראש ולעמית נתתי בעיטה קטנה לתחת, כמו תמיד ובאתי ללכת. נועם מיד אמר לי לאן אני חושב שאני הולך, שיש לו בית ריק ושאנחנו הולכים לחגוג אצלו הלילה. צחקתי והנהנתי בחיוב. התקדמנו לביתו של נועם תוך כדי שאנחנו מתקשרים ומעדכנים את ההורים שאנחנו הולכים לישון אצלו. להורים שלי אף פעם אין בעיה שאני הולך לישון אצל נועם, ההורים שלי כלכך אוהבים אותו שלפעמים אני מרגיש שהם אוהבים אותו יותר ממני, אבל זה כיף שההורים שלי סומכים עליו ויודעים שכשאני איתו הם לא צריכים לדאוג ושהוא כמו אחי הגדול שאף פעם לא היה לי.
אחרי כמה דקות כבר הגענו לבית של נועם שהיה מסודר למדי, הוא סיפר שהם הביאו עוזרת שמנקה להם את הבית פעם בשבוע וזה ממש עוזר, במיוחד שכל האחים שלו הם גברים. נועם ותורן הלכו להביא שתיה וחטיפים מהסופר הקרוב ואני ועמית נשארנו בבית. אני לא יודע למה אבל להשאר עם עמית לבד זה מביך אותי. כשאנחנו לבד אין לי נושא שיחה ופשוט כל המילים שלי נעלמות, לעומת תורן ונועם כשאני לבד איתם אני יכול לדבר איתם לנצח.
עם עמית אני יכול לדבר בכיף שעות ארוכות כשיש איתנו אנשים, אבל כשאנחנו לבד אני לא מצליח ומעדיף להעלם.
עמית שאל אותי מה קורה וזה, והוא היה ניראה רגוע כמו תמיד. הוא אמר לי שאני נראה קצת מתוח ואם אני בסדר, אמרתי שכן וזה שום דבר. עמית גילגל את עיניו ואמר טוב. שנינו היינו בטלפון ואחרי חמש דקות נועם ותורן חזרו כמו סערה שעצרה את השקט. הם נכנסו בהצגה כאילו שהם תכננו את זה כל הדרך. תורן החזיק את החטיפים ונועם את השתייה כששניהם הולכים כמו שתי דוגמניות על מסלול, הם הניחו את החטיפים והשתייה על השולחן ורקדו כמו שתי חשפניות אני ועמית לא הפסקנו לצחוק ולמחוא כפיים, מרוב הצחוק עמית פשוט הניח את ראשו על היריכיים שלי בזמן שהוא מחזיק את בטנו הכואבת מצחוק.
אחרי שנרגענו אכלנו ושתינו מהשתיה. תורן לקח את הבקבוק הריק של הקולה ששתינו, הסתכל עלינו במבט שכבר ידענו מה הוא עומד לעשות וסיבב את הבקבוק על השולחן. כולנו שתקנו וצפינו בו מסתובב בסקרנות.
הבקבוק עצר שאני שואל ועמית עונה. חייכתי חצי חיוך שלא היה בשליטתי ושאלתי אמת או חובה, והוא ענה אמת. חשבתי על איזה שאלה לתת לו והוא אמר שהוא מוכן לענות על כל דבר -כמובן שבכל מקרה אין לו ברירה-. נועם הסתכל עליי ואמר שאם אין לי שאלה אני תמיד יכול לתת לו לתת אותה, וקיבל מכה בראש מתורן שאמר לו שהוא יתן את האמת אם אני לא אעשה זאת ושניהם התחילו להתווכח ולתת מכות קטנות אחד לשני בזמן שאני ועמית צוחקים עליהם מהצד. אמרתי להם שיש לי ואני מביא את האמת. החלטתי לתת לו את המשחק של ירייה, טביעה, נשיקה. אמרתי לו שהוא נמצא בים, בתוך סירה אחת. הוא חייב לבחור מישהו לירות בו, מישהו להטביע ומישהו לנשק ולהשאיר בחיים ואת מי מהחבורה הוא היה בוחר לכל אחת מהאפשרויות. עמית החזיק את עורפו עם ידו ועשה פרצוף חושב ומובך…