יורשי הנקמה – הקדמה

היו לי חיים טובים . היו לי חיים מאושרים כנערה בת 17 נורמלית שלומדת בפנימייה אומנותית בכפר נידח מחוץ לעיר , עד שהוא בא . הוא ואבא שלו .
קוראים לי אמנדה ואני חיה עם אימי בעיר הבירה , אבל הבעיה היא שאני בפנימייה כל ימי השבוע חוץ משבת וראשון , אז אני לא ממש מתראת איתה .
אבא שלי מת עוד לפני שנולדתי ואמא שלי נישארה אלמנה מאז , עד שיום אחד היא ואבא של האויב שלי דייויד התחילו לצאת . אני זוכרת את היום הזה , חזרתי לשבת בגעגועים רבים לאימי מכיוון שסוף שבוע שעבר לא חזרתי בגלל מבחן סוף המחצית במתמטיקה , אמא שלי הכינה ארוחה ענקית אבל לא האמנתי שזה רק בשבילי ובשבילה כי יש על השולחן ארבע צלחות , הנחתי את תיקי הכבד ורצתי לחבק את אימי , קפצתי עליה והיא אפילו לא העירה לי כמה שאני כבדה אלא רק צחקה וחיבקה אותי
"התגעגעתי אלייך כל כך !" אמא שלי לא הרפתה מחיבוקה עד שאני עשיתי זאת
"הופה , אני רואה שאת הזמנת אורחים "
"אכן"
"את מי?"
"זאת הפתעה"
"בטח עוד איזה רווק מסכן שנפל לרשתך"
"אמנדה תשמרי על הפה שלך סגור "
צחקתי כי הבנתי כבר שמדובר בארוחה רומנטית . אבל רגע .. אז למה יש ארבע צלחות ולא שלוש?
ופתאום נשמע צלצול בדלת , והלכתי לפתוח בזמן שאמא שלי מזגה את האלכוהול בתוך הכוסות של כולנו
פתחתי בחיוך רב את הדלת עד שראיתי אותו . את דיוויד הילד הכי מגעיל , בריון , ודפוק שקיים .
אי אפשר להגיד שהוא מכוער כי הוא לא . אבל לא אכפת לי , אני והוא אויבים כבר שלוש שנים ואנחנו שונאים אחד את השני כל כך . וכולם יודעים את זה ..
התסכלנו אחד על השני בכעס רב והוא צעק עליי
"את?!!"
"אמא אל תגידי לי שאת יוצאת עם האבא של היצור הזה "
"מסתבר שכן " אמא שלי לחשה מאחורי
"אבא אני הולך, אני לא נישאר בבית של הזונה מהפנימייה " הוא אמר לאביו
"אדוני הצעיר אתה לא הולך לשום מקום . אתה נישאר כאן שמעת אותי !"
הייתי המומה וצעקתי על שניהם
"אתם ממש אבל ממש לא יכולים לצאת ! "
"אז זהו שכן .. אנחנו לא שואלים אותך אמנדה "
"אם הוא נכנס אפילו צעד אחד מבעד לדלת הזאת , אני עוזבת"
"אמנדה …בבקשה" אמא שלי לקחה את ידי והתחננה אליי בזמן שאבא של היצור החזיק את ידו וכפה עליו להישאר . ראיתי במבטו כמה שהוא מפחד מאביו ולכן הוא נישאר .
"אני חוזרת "
לקחתי את תיקי וטרקתי את הדלת בפרצוף .
עד שהדבר הנורא הזה קרה . היום המזעזע הזה שבו התחרטתי על הכל .
הלוואי שכל זה לא היה מתחיל , כי אז לא הייתי מגלה את האמת .
את האמת עליי , על הכפר הזה ועל מה שקורה בו .