יומני היקר – פרק 4

פרק 4

*נקודת מבט – ג׳ני*
-7:00 בבוקר-
"ג'ני!! קומי, את תאחרי לבית הספר" שמעתי את קולה של אמא קורא לי מלמטה.
'מה? מה השעה בכלל?' חשבתי לעצמי בעודי מסתכלת על השעון שליד המיטה.
שבע בבוקר! עוד פחות משעה להיות בבית הספר.
אני צריכה להתחיל להתארגן.
קמתי לכיוון האמבטיה וסגרתי את הדלת, החלטתי לעשות מקלחת זריזה.
אחרי שסיימתי להתארגן השעון אמר שכבר שבע וחצי.
רבע שעה להגיע לבית הספר בלי מכונית? אני בחיים לא אספיק. טוב נו, כנראה ששיעור ראשון כבר לא יהיה לי. לקחתי את הדברים ויצאתי מהחדר.
"בוקר טוב" בירכתי את אימי כשהגעתי למטבח.
"בוקר טוב מתוקה" אמרה והגישה לי ארוחת בוקר. פנקייקים, יאמי.
"את מוכנה לבית הספר?" שאלה והתיישבה לידי.
"כן אבל אני כבר לא אספיק להגיע לשיעור הראשון" אמרתי ונגסתי באוכל.
"ומה תפסידי?" היא שאלה. היא לא כועסת. זו כבר סוף שנה וכמעט לא החסרתי, וזה כולה שיעור, לא?
"ביולוגיה" אמרתי בפשטות.
"והמורה לא תכעס?"
"שתכעס, גם ככה היא שונאת אותי ואני שונאת אותה, אז לא אכפת לי." אמרתי עם חיוך. זה נכון, המורה לביולוגיה באמת שונאת אותי.
אולי זה כי פעם אמרתי לה שהיא דומה לעורב? מה אני אעשה? היא באמת דומה לעורב. טוב נו.
"איפה אמילי?" שאלתי כשראיתי שאחותי הקטנה לא ליד השולחן.
"היא חולה, אתמול בלילה עלה לה החום." אמא אמרה ושמענו רעשים מוזרים מלמעלה. הנהנתי בהבנה והמשכתי לאכול.
"בוקר טוב" שמעתי את קולו של האחד והיחיד, שון, בא מהמדרגות.
"בוקר טוב מתוק, בוא תשב עם ג׳ן היא בדיוק אוכלת ארוחת בוקר" אמרה אמא. כן אמא קוראת לי ג׳ן. רק אמא.
"בשמחה" אמר שון עם חיוך והתיישב לידי.
"מישהו קם עם אנרגיות הבוקר" אמרתי בעודי מגלגלת עיניים.
"למה לא? תארי איזה יופי, השמש זורחת, הציפורים מצייצות, איזה יום יפה לטיול בפארק" אמר וחייך. אני חייבת להודות, אולי אני שונאת אותו אבל החיוך שלו ממיס.
"אוי, אמא שכחתי לומר לך. אני הולכת היום ב4." אמרתי בעודי נזכרת שלא סיפרתי לאימא בכלל על הדייט שלי עם מייק.
"לאן ואם מי?" תחקרה אותי אמא.
"מייק" אמרתי עם חיוך וראיתי איך מצב רוחו של שון יורד. מה?

*נקודת מבט – שון*
"מייק" ג'ני אמרה עם חיוך והרגשתי איך מצב הרוח שלי יורד לאט לאט.
היא יוצאת עם מישהו. מישהו שהוא לא אני.
"מי זה מייק?" שאלה אותה ג׳ולי.
"ילד מהשכבה" ענתה לה ג׳ני ולקחה את הביס האחרון מהארוחה שלה.
"אוקיי, רק אל תחזרי מאוחר" אמרה ג׳ולי והתקדמה לכיוון המדרגות.
מה? לא! היא לא יכולה לצאת עם מישהו אחר. היא צריכה להיות איתי. אל תרשי לה ג'ולי!
"ותצאו כבר שלא תאחרו לבית הספר" צעקה לנו ג׳ולי מלמעלה.
"אוקיי" אמרה ג׳ני ומשכה את ידי מחוץ לבית.

-בבית הספר-
"שון! זה אדון ג'ונסון! בוא מהר!" אמרה לי ג׳ני ומשכה את ידי במהירות.
אדון ג'ונסון הוא המנהל, ואם הוא ידע שהברזנו זה הסוף שלנו.
"מי נמצא שם?" שמענו את קולו הרדיופוני של אדון ג'ונסון מהדהד במסדרונות בית הספר.
"ששש" אמרה ג׳ני בלחישה ושמה את ידה על פי, בשביל שאשתוק.
עמדנו מאחוריי עמוד לא כ"כ עבה, זה לא כ"כ עזר אבל זו הייתה האופציה היחידה.
"אתה שומע אותו?" לחשה לי ג'ני ואני ניסיתי לשמוע את קולו של אדון ג'ונסון.
לאחר שלא שמעתי כלום הנהנתי בראשי לשלילה.
באתי לומר משהו, רק שאז הרגשתי טפיחה קלה על כתפי.
פחדתי לראות מי עומד מאחוריי.
בחשש גדול הסתובבתי אחורה ולא שמחתי לראות מה עומד מולי. פניו הכעוסות של אדון ג'ונסון.
אופס?