יומני הסוסים – פרק 5

החלקתי על העמוד שמחובר לגדר , הלכתי כמה צעדים , הבטתי אחורה , אל הבית שלי בפעם האחרונה , ולפתע ראיתי מול עיניי , את אמי .
"לא נכון , זה לא כך! אני לא עוזבת את אימא שלי !!!" אמרתי בעודי בוכה והתחלתי לרוץ .
אני אברך להרים , יש שם מערה שמצאתי אותה כשהייתי קטנה ושמרתי אותה בסוד .
איזה מזל , אני אלך לשם ….

בדרך עברתי ליד ביתו של ג'ק , למרות שאני רוצה ללכת אליו להגיד לו שלום , אני לא יכולה ,
כי אז הוא יתחיל לשאול שאלות כמו :
"לאן את הולכת ? "
"אבא שלך יודע לאן את הולכת ?"
ועוד שאלות דאגה שכבר נימאס לי מהן !!!
בעצם.. הוא יכול להגיד לאבא שלי שהלכתי !!!!!.
קיבצתי את גבותיי בכעס , אולי הוא זה שאמר לאבא שלי שהתחריתי מול האוטובוס ?!?!
עכשיו אני בכלל לא רוצה להגיד לו שלום. עשיתי את עצמי מתעלמת מהעובדה שביתו לידי והמשכתי ללכת .
הגעתי להרים , נשמתי נשימה עמוקה .
כמה טוב בבית האמיתי שלי !!!! , צעקתי אל ההד ….
ושמעתי אותו חוזר אחריי …..
נפלתי על הדשא בחוזקה , הדשא הרך והנעים , זה בעצם כמו ליפול על פוך עבה מלא בנוצות …
עוד מעט אלך למערה , קודם כל אני צריכה שהדשא יספוג את כל ההרגשות הרעות …
לפתע נזכרתי שוב במבטה של אמי כשעזבתי את הבית …

אימא שלי , היא הייתה האחת והיחידה בשבילי …
אמי הייתה הרוכבת הטובה ביותר … בעולם !!!!
והתפוח לא נפל רחוק מהעץ כמו שאומרים .
באמצע טיול שלה על פני (הסוסה של אימא שלי ) בהרים , פומה קפצה מעץ מעליה ,
והרגה אותה , מזה עד עכשיו לפני יש פציעה על הגב , בגלל זה לא רציתי אוכף כשג'ק הציעה לי .
אסור לרכב על פני עם אוכף , כנראה הוא לא יודע את הסיפור על אימא שלי .
מה….? למה אני נזכרת בו , אני לא הולכת לחזור . !! .
אוי …!!!.. , אם מסיבת הבוקרים של ג'סי המעצבנת תהיה כאן ?
מעל הכול , ההרים המסכנים יקוללו לנצך כי ג'סי דרכה על האדמה הזו .
אבל מעבר לזה , אם הם ימצאו אותי?!
מה אני אעשה אז ? , הם ישר ירוצו לאבא שלי , ולי אין עוד מקום להתחבא בו .

טוב, אני מבינה שהדשא לא עובד היום , עדיין יש לי מחשבות רעות …
אז מה שיעזור לי זה לירות חצים .
הוצאתי את הגירים שלי וכתבתי על עץ חלול :
"אבא "
"ג'סי "
והקפתי אותם בשלושה עיגולים , כדמוי מטרה .
טיפסתי על עץ התפוחים שמול העץ החלול , הוא העץ הכי אהוב עליי .
התיישבתי על הענף וקטפתי תפוח אדום , כמו התפוח של שלגיה , ונגסתי בו ביס גדול .
שלגיה הייתה האגדה שאימא שלי נהגה לספר לי כול לילה…
הורדתי מעלי את קשת , הוצאתי חץ , הנחתי על הקשת , כיוונתי …ו …..
שחררתי ,
החץ פגע בדיוק באמצה של האות ב , ב – "אבא ".
ועוד חץ , החץ השני פיצל את החץ הראשון לשנים , אני כול כך שונאת אותו , כול כך כועסת עליו .
אני כמעט לא מוכנה לקבל את העובדה שהוא אבא שלי .

לקחתי שלושה חצים , כיוונתי אותם ביחד ו ….
פגעתי , אחד באות ג , השני באות ס , והשלישי באות י .
ג'סי , גם אותה אני שונאת , שונאת בדם .
אם אני אפגוש אותה , כשתהיה לי כפפת אגרוף ,
והיא תגיד לי עוד אחת מהיציאות המטופשות שלה , אני לא מבטיחה שהיא תצא משם בחיים
ואם כן , אז היא תזחל הביתה כי היא לא תוכל לעמוד , וברגע שיפתחו לה את הדלת ,
היא תתחיל לילל כמו כלב פצוע ….
המחשבה הזו העלתה על פניי חיוך כזה גדול שהוא כבר אפילו הפך לצחוק …
לירות בחץ וקשת זה באמת עוזר..
טוב, עכשיו אני פחות פגועה ופחות עצובה .
הבטתי למעלה , החלתי לרעוד מפחד .
אני ראיתי ……………..