יומני היקר 2- פרק 9

יומני היקר 2- פרק 9

*נקודת מבט – ג׳ני* 
"ג׳ני? ג׳ני? הכל בסדר? את שומעת אותי?" שמעתי את קולו של לואיס מעיר אותי ממחשבותיי.
"הא? מה? כן, מצטערת." אמרתי וניערתי את ראשי. 
"על מה חלמת?" שאל והניח את ראשו על כף ידו והיישר את מבטו אליי. 
"מה?" אמרתי כלא שומעת. שמעתי את שאלתו אבל אני לא יודעת איך לומר ׳חלמתי על האקס שלי׳ בצורה שלא תשמע מוזרה. אני חושבת שאין דרך כזו.
"שאלתי על מה חלמת, הכל בסדר?" אמר בטון מודאג והניח את ידו השניה על ידי. 
הסתכלתי על ידו המשולבות עם שלי, משום מה החיבור הזה נראה שגוי. היד שלי לא אמורה להיות מחוברת ליד של לואיס. 
ואני יודעת שזה באשמתי שאנחנו כאן במצב הזה אבל אין לי כבר מה לעשות בנידון. נכון?
"על… על סרט שאני רוצה לראות." אמרתי לאחר כמה שניות של מחשבה. לא אשמתי שהמוח שלי לא עובד טוב בזמנים של לחץ. 
"איזה סרט? אולי נלך לראות אותו עכשיו." אמר לואיס בחיוך. 
"לא, הוא… הוא עוד לא יצא." אמרתי במהירות, אני לא רוצה להמשיך עם הזיוף הזה, אני פשוט רוצה לחזור הביתה, אל השמיכה ולבכות עד שארדם.
"הא. אוקי." אמר בטון מאוכזב והביט מטה. 
"שנלך?" אמרתי בסופו של דבר, מנסה לזרז את ההגעה שלי הביתה. 
"אבל עוד לא הזמנו לאכול." אמר לואיס והסתכל על השולחן הריק שלא הכיל כלום מלבד תפריטים וכוס המים של שון.
"הא, נכון, אז מה אתה רוצה לאכול?" שאלתי בנימוס, מנסה להסתיר את חוסר החשק המשווע להישאר פה שהיה בתוכי.
"הסטייק נשמע טוב." אמר לאחר כמה שניות של קריאה מרפרפת. נו באמת, לא יכולת לבחור משהו שצריך זמן הכנה יותר גבוה. 
"מה איתך?" שאל והביט בי בחצי עין. 
"פסטה אני חושבת."
"זה לא ישביע אותך. ראיתי את גודל צלחת הפסטה." 
"זה בסדר, אני לא רעבה." אמרתי, מנסה לגרום לו לעזוב אותי במנוחה. אם כל הכבוד לעובדה שהוא החבר המזוייף שלי אני עדיין יכולה לבחור מה לאכול. 
"אז.. שנזמין?" אמר ולא נתן לי זמן להגיב. הוא כבר קרא למלצרית. 

*נקודת מבט – שון* 
נשארתי לעמוד מחוץ למסעדה. בוחן את פרצופיהם של ג׳ני ו..בעצם, רק את ג׳ני. לואיס לא באמת מעניין אותי. 
ראיתי איך ג׳ני מתחילה לחלום בהקיץ. ואיך לואיס שם את ידו על שלה, המבט שהיה לה בעיניים אמר ׳לא׳ אבל כנראה שהלב שלה אומר משהו אחר אם הם ביחד.
לפי איך שזה נראה הם לא מתכוונים ללכת בזמן הקרוב ולי לא ממש בא להישאר כאן כל הערב, לשבור את הלב שלי יותר. 
התחלתי להתקדם אל כיוון ביתי כשידי בכיסים כשלפתע הרגשתי משהו בכיסי. הוצאתי את הדף שהיה שם והסתכלתי על מה כתוב שם.
זה היה מספר הטלפון של המלצרית הזו, נלי. 
לרגע כבר התחלתי לקמט אותו ולזרוק אותו לפח. אבל שנייה לפני שזרקתי את המכתב החלטתי לשמור אותו. מי יודע, אולי הוא יהיה שימושי בעתיד. 
המשכתי ללכת באיטיות לביתי, מרגיש איך דמעות זולגות מעיני כשאני משחזר את הרגע ההוא במסעדה. שהוא נישק אותה. אני לא מאמין שהיא הייתה רצינית, באמת יש לה חבר. 
"אני בבית." צעקתי כאשר נכנסתי לביתי. 
"היי שוני, אני במטבח." שמעתי את קולה של אימי בוקע מכיוון המטבח 
"איך היה?" שאלה עם חיוך אך הוא נמחק כאשר ראתה את דמעותיי. 
"מה קרה?" שאלה ורצה לחבק אותי. 
"היא..יש..חבר…ג׳ני…אבוד..לואיס..לא.." היה מה שהצלחתי לומר באותו רגע. הרגשתי כאילו אם אומר עוד מילה אחת הדמעות ינצלו את ההזדמנות ולא יפסקו. 
"שון, אתה מוכן להסביר לי מה קרה?" שאלה ומחתה את דמעותיי עם אצבעותיה. 
"לג׳ני..יש לה חבר.. קוראים לו לואיס…היא באמת התגברה.. עכשיו בחיים לא אוכל להיות איתה." אמרתי וחיבקתי את אימי חזק, כמו ילד קטן שלקחו לו את הצעצוע שהוא הכי אוהב.
"יש לה חבר? ממתי?" שאלה אימי בפליאה. 
"לא יודע. אבל יש לה. ראיתי אותם ביחד. אני בחיים לא אהיה איתה עכשיו." אמרתי והשמטתי את ראשי. 
"אל תגיד את זה שון, אני מבטיחה לך שבשלב כלשהוא ג׳ני תבין למה היא נתנה ללכת. והיא עוד תבקש סליחה. אמרה אימי בקול מעודד.
"היא לא." אמרתי בעקשנות.
"היא כן, אתה פשוט צריך לדעת ללחוץ על הכפתורים הנכונים." אמרה אמא בחיוך קל. 
"למה את מתכוונת?" שאלתי ומשכתי באפי. 
"הדרך הכי מפורסמת לגרום למישהי להבין שהיא אוהבת אותך היא לגרום לה לקנא." אמרה אמא, מחכה שאקלוט את כיוונה. 
"ואיך אגרום לה לקנא בדיוק?"
"חברה."
"אבל אין לי חברה." אמרתי כלא מבין מה אימי רוצה.
"אני יודעת את זה, אתה יודע את זה, אבל ג׳ני לא יודעת את זה." אמרה בחיוך ערמומי. 
"את רוצה שאשקר לג׳ני?" שאלתי בתדהמה. 
"זה לא נקרא לשקר… תקרא לזה… לסלף את האמת בשביל מטרה נעלה יותר."
"זה לא נשמע לי כמו רעיון טוב אמא."
"תאמין לי, אין כמו קנאה בשביל לגרום לבת להבין מה היא הפסידה." אמרה וליטפה את לחיי. 
"ואת מי אקח בתור חברה? הרי כולן מכירות את ג׳ני בבית הספר ויגלו לה שזה לא אמיתי."
"לכן אתה צריך לקחת מישהי שג׳ני לא מכירה, מישהי לא מבית הספר, אתה מכיר מישהי כזו?" שאלה וניסתה לחשוב בעצמה על בנות. 
"כן." אמרתי לפתע. נזכר במישהי שג׳ני לא מכירה. 
נלי.