יומני היקר 2- פרק 7

יומני היקר 2- פרק 7

*נקודת מבט- ג׳ני*
-שבוע אחר כך-
"אתה זוכר מה אתה צריך להגיד, נכון?" שאלתי את לואיס שוב בפעם המי יודע כמה. 
"כן ג׳ני, אני זוכר מה אני צריך להגיד. אני מכיר את המילים כל כך טוב שאני בטוח שאני מדקלם אותם מתוך שינה." אמר בגיחוך וגלגל את עיניו. 
אחרי הפגישה אצל משפחת ג׳יימס שון התעקש על כך שהוא צריך לפגוש את החבר החדש שלי, ׳לאשר׳ אותו בשבילי, 
כמובן שניסיתי להתנגד אבל אתם מכירים את שון, הוא לא ויתר. אז עכשיו אנחנו בדרכנו לפגישה עם שון. 
במהלך כל השבוע האחרון אני ולואיס תכננו מערכת יחסים שלמה, ועכשיו כל מה שנותר לקוות זה ששון יקנה את זה.
"איפה הצמיד שלי?" שאלתי את לואיס בעודי מתהלכת הלוך ושוב בחדרי. 
"שמת אותו ליד הכיור לפני שנכנסת להתקלח." אמר לואיס ושב לעסקיו. 
"תודה." אמרתי וניגשתי לאמבטיה. 
"את יכולה לעשות את זה." אמרתי לדמותי המפוחדת שבמראה. 
"ג׳ני, את מוכנה? שון התקשר ואמר שהוא בדרך." צעק לואיס מן החדר. 
"כן." אמרתי. נשמתי עמוקות ויצאתי מן האמבטיה. 
על החיים ועל המוות. 

*נקודת מבט- שון*
"הלו?" שמעתי קול גברי מצידו השני של הטלפון. 
"זה.. זה הטלפון של ג׳ני?" 
"כן, היא באמבטיה, מי זה?" שאל האדם 
"שון."
"הו, היי שון, זה לואיס, ג׳ני כבר מסיימת להתארגן, אתה צריך שאמסור לה משהו?" אמר לואיס, החבר החדש של ג׳ני
"ר-רק רציתי למסור שאני כבר יצאתי, אהיה בבית הקפה בעוד כמה דקות." אמרתי ונאנחתי עמוקות. 
"אין בעיה, אני אמסור לה."
"תודה." אמרתי וניתקתי. 
"אני לא מאמין שאני באמת עושה את זה!" אמרתי לעצמי. 
"אני לא מאמין שאני צריך לשבת עם ג׳ני והחבר שלה במסעדה, לבד. למה אני כל כך מטומטם?! הרי הסיבה היחידה שהצעתי את הרעיון המטופש הזה היא כי חשבתי שג׳ני תלחץ ותודה שאין לה חבר, אבל היא הסכימה. אני לא מאמין." 
המשכתי ללכת לכיוון המסעדה, מאשים את עצמי במה שבחרתי לעשות. 
"שולחן לשלושה, על שם שון ג׳יימס." אמרתי למארחת כשהגעתי למסעדה. 
"בוא אחריי." אמרה והובילה אותי לשולחן בקצה המסעדה, שולחן דיי מבודד. אם להיות כנים, התאים לי שולחן מבודד, לא רציתי את נעיצות עיניהם של כל הסועדים כאשר נשב שלושתינו יחד. 
"תודה רבה." אמרתי עם חיוך כאשר המארחת הניחה את התפריטים. 
"תרצה לשתות משהו עד שהסועדים האחרים יגיעו?"
"כן, מים בבקשה." אמרתי וצפיתי איך המארחת נעלמת מטווח הראייה שלי. 
׳18:55׳ הראה השעון שהיה מונח על פרק כף ידי. 
"חמש דקות." אמרתי בלחש והבטתי מטה.
עצמתי את עיניי והתחלתי לעלות את כל הזכרונות שהיו לי במהלך השהות בביתה של ג׳ני. הזכרונות עלו במוחי כמו סרט, כמעט יכולתי להרגיש את ידיה של ג׳ני מחבקות אותי, ואת צחוקה המתגלגל נשמע כמו מנגינה נעימה.  
"אדוני? אדוני?" שמעתי קול אומר לאחר כמה דקות.
הרמתי את ראשי לאט והסתכלתי על המלצרית הצעירה שעמדה מולי. היא הייתה בסביבות גילי. 
"המים שהזמנת" אמרה והניחה מולי בקבוק מים וכוס עם קוביות קרח. 
"תודה רבה." הודיתי ונאנחתי קלות. 
"הכל בסדר?" שאלה וזקיק של דאגה נראה בעיניה. 
"אני מניח שכן." אמרתי בקול לא משכנע" 
"רוצה לדבר על זה?" שאלה והתכופפה על מנת שתוכל להתסתכל לי בעיניים. 
"אני בטוח שיש לך דברים חשובים יותר לעשות." אמרתי בשקט. 
"תופתע" אמרה והתיישבה מולי. 
"החברה שלי, זאת אומרת החברה הקודמת שלי. אני נפגש איתה היום, איתה ועם החבר החדש שלה." אמרתי והרגשתי איך כל מילה הורגת אותי יותר מבפנים. 
"זה היה הרעיון שלה? זה נורא אכזרי מצידה."
"לא. לצערי זה היה הרעיון שלי. הייתי נחוש בדעתי להוכיח שהיא משקרת, שאין לה באמת חבר, אז הצעתי את ארוחת הערב הזאת. לצערי היא הסכימה ועכשיו הם בדרך." אמרתי באנחה. 
"זה לא קל." אמרה בשקט. 
"אני יודע, החלק העצוב הוא שיש חלק בתוכי שעדיין לא מוכן להאמין שיש לה חבר, שהיא עברה הלאה. אני מנסה להכחיד את החלק הזה בכל יום, אבל הוא עדיין שם." הודתי. אני לא יודע למה סיפרתי את כל הדברים האלה למלצרית שאני לא מכיר אבל היא נראתה אדם אמין. אני מקווה שאני לא עושה עוד טעות. 
"אסור לך להשמיד את החלק הזה." אמרה לפתע. "אסור לך להרוס את התקווה שנשארה לך. אתה חייב להמשיך לנסות, אולי יום יבוא ותגלה שהכל נכון." אמרה בחיוך והניחה את ידה על ידי.
"אני מקווה." אמרתי והפניתי את ראשי לחלון. מרחוק ראיתי שתי דמויות הולכות יחד ומחזיקות ידיים. התעמקתי בדמויות האלה יותר מקרוב עד שראיתי שאחת מהן היא ג׳ני. 
"זאת היא." אמרתי והצבעתי קלות על ג׳ני.  
המלצרית סובבה את ראשה והביטה כמוני על ג׳ני והחבר החדש שלה הולכים יד ביד לכיוון המסעדה.
"אל תוותר עליה." אמרה וקמה בעדינות מן הכיסא. "ואם אי פעם תרצה לדבר. זה המספר שלי." אמרה והגישה לי פיסת נייר עם מספר טלפון. 
"קוראים לי נלי דרך אגב." אמרה והושיטה את ידה אליי. 
"שון." אמרתי בחיוך ולחצתי את ידה. 
"נעים להכיר שון, ואל תשכח.. אל תכחיד את האמונה. תטפח אותה בכל יום. תקווה שיום יבוא ותחזרו להיות יחד." אמרה נלי והלכה.
על החיים ועל המוות.