יומני היקר 2- פרק 3

יומני היקר 2- פרק 3

*נקודת מבט- שון*
אחרי שיחת הטלפון עם ג׳ולי הרגשתי מאושר. שמחתי לדעת שהיא רוצה שאחזור לג׳ני, שהיא מאמינה בי. 
החלטנו שמחר כל המשפחה תבוא לבית הקיץ שלנו. והיא הבטיחה שתנסה להביא את ג׳ני. 
אני לא מאמין שאני הולך לראות את ג׳ני אחרי חודשיים שלא ראיתי אותה, לשמוע אותה אחרי חודשיים שלא שמעתי. 
אני מקווה שהיא תבוא.

התחלתי ללכת בביתי בחוסר מעש, מנסה לחשוב על מחר, איך אני ניגש לג׳ני. איך אני מספר לה מה באמת קרה באותו יום בפארק. איך אני גורם לה לסלוח לי.  
המשכתי ללכת ולא שמתי לב שכבר הגעתי לחצר.
"אח ג׳ני. אני לא יכול לחכות למחר." אמרתי לעצמי, שואף את האוויר הצח. 
"שון? איפה אתה?" שמעתי את קולה של אמי מבפנים. מוציא אותי ממחשבותיי.  
"בחצר אמא." אמרתי והתיישבתי על אחד הכיסאות. נאנח עמוקות.  
"מחר ג׳ולי והבנות שלה באות לכאן. אני צריכה שתעזור לי בסידור החצר." אמרה וניגשה אליי עם מטאטא. 
"אני חייב?" שאלתי בחוסר רצון מובהק. 
"אם אתה רוצה שג׳ני תבוא אז כן." אמרה וחייכה. 
אמא שלי ידעה על כל הסיפור עם ג׳ני. על זה שהייתי מאוהב בה, שנישקתי אותה, שיצאנו, שהיא עברה תאונה ושג׳ני חושבת שבגדתי בה. והיא לא מהססת להשתמש בזה נגדי. 
בכל פעם שהיא צריכה ממני עזרה היא מקשרת את המצב לג׳ני. לדוגמא פעם היא רצתה שאכסח את הדשא, כשאמרתי לא היא ענתה ׳מאז שנפרדת מג׳ני אתה כבר לא עוזר לי בבית.׳ כמובן שלא הייתה לי ברירה אלא לעזור אבל השימוש בג׳ני בתור תירוץ מתחיל לעצבן. 
"מה לעשות?" שאלתי באנחה ותפסתי את המטאטא מידיה. 
"תנקה את כל האזור המרוצף ואם אתה יכול אז גם תגזום את השיחים." אמרה באושר ונכנסה פנימה. 
"אח ג׳ני. הדברים שאני עושה בשבילך." אמרתי והתחלתי לטאטא את האזור המרוצף. 

-למחרת-
"אמא! קומי! ג׳ני מגיעה עוד מעט!" צעקתי בעודי דופק על דלתה של אימי. 
"שון? השעה 8 בבוקר, ג׳ני תגיע ב2!" אמרה בקול רם. נותנת לי לדעת שהערתי אותה מהשינה שלה.  
"אבל צריך להתכונן. אני צריך להראות מושלם כשג׳ני תגיע!" אמרתי בהתרגשות ורצתי בחזרה לחדרי.
"אוי שון. אתה והשטויות שלך!" אמרה ושמעתי את דלתה נסגרת.
׳ג׳ני היא לא שטות! היא הילדה שאני אוהב!׳ אמרתי לעצמי בלב. 
"אני צריך להראות מושלם בשביל ג׳ני." אמרתי בעודי בוחן את הארון. עובר שוב ושוב על אותם בגדים.  
לבסוף, החלטתי ללבוש את הסט שג׳ני קנתה לי בחגיגת החודש שלנו. ג׳ינס כהה וחולצה ירוקה.  
אני זוכר את היום שבו היא נתנה לי את המתנה. 

*פלאשבק*
"שון? אתה כאן?" שמעתי את קולה העדין של ג׳ני מעבר לדלת. 
"כן" אמרתי בפשטות ופתחתי לה את הדלת. נותן לה את האפשרות להיכנס לחדרי. 
"יום חודש שמח." אמרתי ונשקתי קלות על שפתה. 
"יום חודש שמח." החזירה וחיבקה אותי. "קח." אמרה והגישה לפני שקית גדולה. 
"מה זה?" שאלתי מבולבל.
"מתנה. ליום החודש שלנו. תפתח." אמרה בהתרגשות וישבה על מיטתי. מחכה לרגע בו אפתח את השקית. 
פתחתי את השקית והוצאתי משם ג׳ינס ארוך וכהה שהיה נראה כאילו עלה הרבה כסף. הסתכלתי עליו בפליאה והעברתי את מבטי אל ג׳ני. 
חיוכה ירד ברגע שראתה את פני. 
"אתה שונא את זה." אמרה וקמה באיטיות מהמיטה. "אתה שונא את זה ואתה חושב שיש לי טעם רע, נכון?" אמרה ועיניה החלו לעלות דמעות. 
הפלתי את השקית ברגע בו ראיתי את פניה של ג׳ני וחיבקתי אותה חזק. 
"זה מושלם. באמת. אני מופתע כי זה נראה יקר." אמרתי והחזקתי את פניה. 
"אבל אמרנו שלא שואלים על המחיר." אמרה.  
"צודקת." אמרתי ומחיתי דמעה קטנה שבחרה מעיניה. "אל תבכי. בבקשה." אמרתי וחיבקתי אותה חזק. "זה מושלם"
"זה לא הכל." אמרה לפתע וניתקה את החיבוק. 
"למה את מתכוונת?" שאלתי מבולבל.
"יש עוד דברים בשקית." אמרה והרימה את השקית מהרצפה. 
פתחתי את השקית שוב והבטתי על מה שנמצא בפנים. 
בתוכה מצאתי חולצה ירוקה עם כיתוב לבן. הרמתי את החולצה מעלה ובחנתי אותה מכל הצדדים.
"הצבעים האהובים על שנינו." אמרתי וחייכתי. "תודה." אמרתי ונישקתי אותה קלות. 
*סוף פלאשבק*

לבגדים עדיין היה את ריחה של ג׳ני.  
לא לבשתי אותם הרבה מאז שקיבלתי אותם. שמרתי אותם לאירועים מיוחדים. והאירוע היום הוא ללא ספק מיוחד.
התיישבתי על המיטה, משחזר רגעים שאני וג׳ני חווינו יחד. לא מאמין שכבר חודשיים אנחנו רחוקים אחד מן השניה. 

*פלאשבק*
"אתה מבטיח שנהיה יחד גם אחרי שתעזוב?" שאלה ג׳ני והביטה אל השמים.
"אני מבטיח." אמרתי וליטפתי את שערה. לא משנה מה יקרה. אני יודע שלעולם לא אקצה לעזוב את ג׳ני. 
אני וג׳ני החלטנו לערוך ערב רומנטי בחצר ביתה, אז הוצאנו שמיכה וקצת אוכל וישבנו מתחת לכיפת השמיים. מעריצים את היופי של הכוכבים.  
"אני אוהבת אותך שון." ג׳ני אמרה והניחה את ראשה על כתפי. 
"גם אני אוהב אותך." אמרתי באנחה ונישקתי את ראשה.
*סוף פלאשבק*

"אני אוהב אותך ג׳ני." אמרתי לעצמי ועצמתי את עיניי. שוקע בזכרונות מהימים בהם אני וג׳ני היינו יחד.