יומני היקר 2- פרק 11

יומני היקר 2 – פרק 11

*נקודת מבט – ג׳ני*
״נורא נהניתי הערב.״ אמר לואיס אחרי דקות ארוכות של שתיקה מביכה.
אחרי הארוחה לואיס הכריח אותי ללכת לפארק, הוא אמר שהבית יעשה לי לא טוב, לא היה לי חשק להתווכח אז הסכמתי.
התהלכנו באיטיות בפארק, לא מדברים הרבה, כל אחד והמחשבות שלו. 
׳מעניין מה שון עושה עכשיו.׳ חשבתי לעצמי בלב. 
״איזה פארק יפה.״ אמר לואיס בעודו מסתכל סביב, קוטע לי את חוט המחשבה.
״לא היית פה עדיין?״ שאלתי בלי להתרכז בשיחה יותר מדי. 
״לא, זו פעם ראשונה.״ אמר וחייך אליי. ״פשוט, עברתי לא מזמן ועוד לא הספקתי לעשות סיור מקיף בעיר.״ הסביר. 
״הבנתי, אם תרצה אעשה לך סיור קצר.״ אמרתי ומיד התחרטתי על כך שפתחתי את הפה. אני לא באמת רוצה להסתובב איתו בסמטאות חשוכות לבד, אני לא סומכת עליו בכלל. אני חייבת ללמוד לשלוט על הפה שלי. 
״אני אשמח אם תעשי את זה, התכוונתי לבקש מבת דודה שלי אבל אשמח לעשות את זה איתך במקום.״ 
״בת דודה שלך?״ שאלתי מעט בסקרנות.
״כן, היא איתנו בבית ספר, שכבה אחת מתחתינו.״
״הבנתי.״ אמרתי. 
המשכנו להתהלך בפארק, כששתיקה מביכה שוררת ביננו. 
לפתע עיניי קלטו זוג צעיר שהולך מולנו. 
ההליכה של הגבר הייתה נורא דומה להליכה של שון, והיה נראה כאילו הוא גם לבוש כמוהו. והיה נראה שגם הוא מסתכל עלי באותו מבט, מבט בוחן ומבולבל. 
המשכתי להסתכל על הזוג עד שהם עמדו מולנו. 
זה באמת היה שון, והוא באמת היה עם מישהי, והם גם צחקו. מה קורה פה? רק לפני חצי שעה הוא ברח בדמעות מהמסעדה. 
מוזר. 
״היי.״ אמרתי, מנסה לשבור את הקרח שהיה ביננו.
״היי.״ אמר שון מעט מובך ומופתע, כאילו לא ציפה לראות אותי בפארק. 
״מי זו?״ שאלתי את שון, מתנהגת כאילו הילדה שעמדה לידו היא לא יותר מבובה, פרט לא חשוב במפגש הזה. 
״ ׳זו׳ יכולה לדבר בשם עצמה.״ אמרה הילדה. ״נעים מאוד, נלי.״ אמרה והושיטה לי יד. 
״נעים מאוד, ג׳ני.״ אמרתי ולחצתי את ידה, עדיין מעט מבולבלת.
״אז את ג׳ני המפורסמת. שון לא מפסיק לדבר עלייך.״ אמרה נלי והסתכלה על שון בחיוך, בתמורה שון החל לצחוק צחוק מבויש ולהסמיק מעט. 
״מסתבר.״ אמרתי והסתכלתי על שון. 
״נלי זה לואיס, החבר של ג׳ני.״ אמר שון והצביע על לואיס, ניתן היה לראות זקיק של כעס בעיניו.
״נעים מאוד.״ אמרה נלי בחיוך ולחצה את ידו של לואיס. 
״נלי היא ה….״ 

*נקודת מבט- שון*
״אז את מוכנה? להעמיד פנים שאת חברה שלי?״ שאלתי בתקווה.
״כן, אני אעמיד פנים שאני חברה שלך. אבל רק אם אתה מבטיח שאתה עושה את זה בשביל להחזיר אותה אלייך.״ אמרה והפנתה לעברי אצבע. 
״אני מבטיח.״ אמרתי בגיחוך. 
״טוב. אז צריך להתחיל להמציא סיפור.״ אמרה נלי והסתכלה עליי.  
״סיפור?״ שאלתי מעט מבולבל. 
״אתה יודע.. כמה זמן אנחנו חברים, איך? למה? מתי? דברים שלא יגרמו לה לחשוד שאתה משקר.״ 
״הבנתי. אני לא טוב בדברים האלה, אז תמציאי ותאמרי לי מה הפרטים״ אמרתי עם חיוך קל. 
״אוקי, אז.. אנחנו חברים כמעט שבועיים, אוקי?״ שאלה והביטה בי על מנת לקבל הסכמה. הנהנתי קלות בראשי, מסמן לה שזה בסדר ואפשר להמשיך. 
״נפגשנו… נפגשנו בפארק הזה, ב..בנדנדות?״ שאלה. 
״לא, לא בנדנדות.״ התנגדתי במהירות. הנדנדות זה המקום שלי ושל ג׳ני. 
״אוקי, אז נפגשנו במגרש החלקה.״ אמרה לאחר שחשבה על מקום אחר. 
״אוקיי.״ אמרתי בהנהון. 
״לדייט הראשון הלכנו ל.. החלקה על הקרח״ אמרה בצחוק וגרמה לי לצחוק יחד איתה. 
״ואחרי זה גלידה?״ השלמתי אותה
״נשמע מושלם.״ אמרה בחיוך והמשיכה לחשוב.
״מה עם פרטים עלייך?״ שאלה.
״מה זאת אומרת?״
״פרטים, כמו שם מלא, תאריך לידה, צבע אהוב, קבוצת כדורגל אהובה, דברים כאלה.״ הסבירה 
״הא, אוקי אז ככה, השם המלא זה שון ג׳יימס, נולדתי בראשון לפברואר, הצבע האהוב עלי הוא לבן, אני לא אוהב כדורגל, אני רומנטיקן חסר תקנה, יש לי אחות קטנה בת שנה וחצי, קוראים לה מישל ו.. אני חושב שזהו?״ אמרתי והסתכלתי עליה בשאלה 
״אוקי, אז השם המלא שלי זה נלי אן סאמר, נולדתי בעשרים ביוני, הצבע האהוב עליי הוא כחול, אני עובדת בתור מלצרית בשביל לעזור לאמא שלי מבחינה כלכלית, ההורים שלי גרושים, ואני בת יחידה, זהו?״ אמרה וחייכה. 
״נעים מאוד נלי אן סאמר.״ אמרתי בגיחוך והושטתי את ידי. 
״נעים מאוד שון ג׳יימס.״ אמרה בחיוך ולחצה את ידי. 
המשכנו ללכת בפארק, מכירים אחד את השנייה קצת יותר, עד שראיתי לפניי זוג אנשים, האישה נורא הזכירה לי את ג׳ני, היא גם לבשה את אותם הבגדים. המשכתי להסתכל על האישה, וראיתי שגם היא מביטה בי באותה הדרך. 
לאחר כמה שניות התקרבתי מספיק וראיתי שזו באמת ג׳ני. מה היא עושה בפארק בשעה הזו? למה היא לא בבית? 

*נקודת מבט – ג׳ני*
״נלי היא החברה שלי.״ אמר שון ולחיו האדימו עוד יותר. 
״חברה שלך?״ שאלתי מופתעת והרמתי גבה
״כן.״. אמר ושם את ידו מאחוריי כתפה. 
ניסיתי לא להראות זאת אבל זה שבר אותי מבפנים, לשון יש חברה. אמיתית. 
״כ-כמה זמן א-אתם ביחד?״ שאלתי, מנסה לעצור את הדמעות. 
״כמעט שבועיים.״ אמר שון במהירות, כאילו ידע שאני הולכת לשאול אותו והכין את התשובה מראש. 
״נחמד לכם.״ אמרתי באדישות והורדתי את מבטי
״לואיס.״ אמרתי לאחר כמה שניות של שקט ״אפשר ללכת הביתה? קר לי.״ תירצתי והסתכלי בעיניו של לואיס במבט מתחנן. 
״בטח.״
״היה נחמד להכיר.״ אמרתי וזייפתי חיוך מר לנלי. 
״גם אותך.״ אמרה בשמחה. 
״נתראה.״ אמרתי והסתכלתי על שון, עיניו הביטו על הכל חוץ ממני. זה היה מוזר, לא אופייני לשון. החלטתי לא להתעסק בזה עכשיו. כל מה שעניין אותי באותו הרגע זה להגיע הביתה ולישון. 
״ביי.״ אמרתי והתחלתי להתקדם יחד עם לואיס לכיוון ביתי. 
במהלך כל הדרך לא הקשבתי למילה אחת שלואיס אמר כל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה המשפט של שון 
״נלי היא החברה שלי.״ 
כנראה שבאמת זה אבוד. אני ושון לעולם לא נחזור להיות יחד