יומני היקר – פרק 8

יומני היקר – פרק 8

*נקודת מבט ג׳ני*
׳יומני היקר. 
אני לא יכולה יותר! אני לא יכולה להמשיך בהעמדת הפנים הזו! משהו בזמן האחרון השתבש. 
אני חושבת שאני אוהבת את שון. אני יודעת שאמרתי שאני שונאת אותו לפני כמה זמן אבל זה פשוט לא נכון! 
כל פעם שהוא מחייך הלב שלי נמס. 
כשהוא פונה אליי הלב לי מחסיר פעימה וכשהוא מדבר עם מישהי אחרת אני מרגישה שבא לי למות. אז מה אם הוא הורס לי את החיים? אני אוהבת אותו בדיוק כמו שהוא. הלוואי והוא ישים לב מתישהו, נמאס לי להחביא.׳

-בחיים- 
"מה את כותבת?" שמעתי את קולו של שון מעליי. 
הבטתי למעלה וראיתי אותו מנסה לקרוא את מה שכתבתי עליו עכשיו. 
"תעוף מפה" אמרתי בעודי סוגרת מהר את היומן. לפני שידע כל מה שעל ליבי.
"ראיתי את השם שלי שם. זכותי לדעת מה כתוב" אמר וניסה לתפוס ביומני. 
"תשכח מזה, זה שלי וזה פרטי" אמרתי ושמתי את היומן בתיק. 
"טוב, כנראה שאקרא את זה בלילה, כשאת ישנה" אמר וחייך. שיט! שכחתי לרגע שהוא גר אצלי ויכול לחפש את היומן מתי שהוא רק יכול. 
"אתה לא תעז" אמרתי בקול קר ומאיים, מקווה שזה יפחיד אותו. 
"נחיה ונראה" אמר בעליזות והלך בחזרה למקומו. 

*נקודת מבט -שון*
"נחיה ונראה" אמרתי שמח והלכתי למקומי. 
אני ראיתי שם את השם שלי! אני חייב לדעת למה.
אבל אני שמח בכל מקרה. היא כתבה עליי, זאת אומרת שחלפתי במוחה לכמה שניות. היא חשבה עלי! יש! 
אלוהים אני כזה פתטי.  
אוף ג׳ני עד מתי אני צריך להעמיד פנים שאני שונא אותך? 
"מה את עושה?" שאלתי אחרי שתיקה מעצבנת שהייתה בחדר. 
"שיעורים" אמרה בפשטות והמשיכה בעבודתה. 
"באיזה מקצוע?" 
"מתמטיקה" אמרה והמשיכה לכתוב. זו ההזדמנות שלי להתקרב אליה! אם אומר לה שאני צריך עזרה אוכל להיות קרוב אליה. 
"איזה קטע, גם אני" אמרתי וקמתי ממקומי לעברה. 
"איפה הספרים שלך?" שאלה והסתכלה על ידי הריקות. אופס.  
"הם…אממ…ב.. בבית" אמרתי וגירדתי את עורפי. 
"ללמוד בטלפתיה.. זה משהו חדש" אמרה וגיחכה. 
"נו, אני ברמת צריך עזרה. אני לא מבין את זה" אמרתי והעמדתי פנים שאני בוכה. 
"שון, הפרצוף הזה הולם רק ילדים בני חמש. עלייך זה נראה מטריד" אמרה ושנינו צחקנו. 
"אז תעזרי לי?" שאלתי ועמדתי ליד שולחנה. 
"לא" אמרה בפשטות והביטה מטה. לדף. 
"אוקיי" אמרתי ומשכתי את הדף משולחנה והתחלתי לברוח רחוק ממנה. 
"שון תחזיר לי את זה!" התבכיינה. 
"לא, אם לא תעזרי לי בדרך הקשה, תעזרי לי בדרך הקלה" אמרתי וחייכתי. 
"שון! חסר לך אם אתה מעתיק את שיעורי הבית שלי" צעקה עלי בטון מפחיד. 
"ומי יעצור אותי?" 
"אני" אמרה והחלה לרדוף אחרי. 
רצנו ככה במשך כמה דקות טובות עד שנמאס לי, האטתי את עצמי בשביל להביא לה לתפוס אותי. 
"שון. תחזיר. לי. את. שיעורי. הבית. שלי" אמרה בטון נוקשה כשעמדה מולי. 
"תכריחי אותי" אמרתי והתכופפתי בשביל שאהיה בגובה שלה. 
"ת-תחזיר.. לי.. אותם" אמרה והביטה בעיניי. 
רציתי להגיד משהו מתחכם אבל נבלעתי עמוק בתוך עיניה. לא מסוגל להסיט את מבטי. 
׳זה הזמן שלך שון! תנשק אותה!׳ מוחי גער בי. הוא צודק. אני צריך לעשות את זה. לנשק את ג׳ני. 
התחלתי להתקדם מעט עם פניי וראיתי אותה עוצמת את עיניה. יש! היא לא מתנגדת. 
כבר הייתי ממש קרוב אליה. הבושם שלה נדף בצורה חזקה והנשימות שלה היו עמוקות. 
הייתי ממש קרוב. ואז…