יומני היקר – פרק 6

פרק 6

*נקודת מבט – ג׳ני*
מה? זה לא יכול להיות, למה החיים כ"כ אכזריים אליי? 
"מה?! לא! בבקשה! למה דווקא היום? למה דווקא ב4? אפשר לדחות? לבטל? משהו?" התחננתי בפני אדון ג׳ונסון.
ידעתי שלקחת חלק מהאשמה עליי זה רעיון מפגר!
"אין דבר כזה לדחות ריתוקים. זה בית ספר, לא קניון. פעם הבאה תדעי לא להבריז. עכשיו תצאו מפה" אמר אדון ג׳ונסון והצביע על הדלת. 
"אוף איתך!" גערתי בשון כשיצאנו מחדר המנהל. 
"מה את רוצה ממני? אני גם לוקח את כל האשמה, גם את מטומטמת מדיי בשביל להגיד שאת רוצה להיענש וגם אני  האשם?" גער בי בחזרה. 
הייתה לו טענה טובה. 
"מה שהתכוונתי ז-" התחלתי לומר אך הוא קטע אותי. 
"מה שהתכוונת לומר הוא תודה שון שאתה כ״כ נסיך, וחלומי, ומושלם בשביל לקחת את כל האשמה עלייך ותסלח לי כי אני כל כך מטומטמת שגרמתי לעצמי לקבל עונש ולהפסיד דייט עם פוץ אידיוט" אמר, והיה נראה כאילו שמח בדבריו. 
"מה שעוצר את הדמעות בובי" אמרתי והתחלתי ללכת. 
"ורק שתדע…" אמרתי בעודי עוצרת להסתכל עליו. 
"מייק לא פוץ. הוא כנראה טוב יותר ממה שאתה תהיה אי פעם" אמרתי והלכתי משם במהירות. אידיוט. 
עכשיו אני רק צריכה למצוא את מייק, לגרום לו לשנות את תאריך הדייט. אני לא אפספס אותו בשום הון שבעולם. חיכיתי לפגישה הזו יותר מדיי. 

*נקודת מבט – שון*
"ורק שתדע…" אמרה ג׳ני והפסיקה ללכת. 
" מייק לא פוץ. הוא כנראה טוב יותר ממה שאתה תהיה אי פעם" אמרה והלכה בלי לתת לי להגיב. זה פגע בי, לא אשקר. 
מי לא יפגש כשישמע שאהבת חייו יוצאת לדייט עם פוץ מסריח? 
אפרופו פגישות! הפגישה עם סת׳! אני חייב לדחות אותה! 
אין סיכוי בעולם שאני מוותר על ההזדמנות לדעת מה ג׳ני אוהבת. 
הוצאתי מהר את הפלאפון, מדפדף בן השיחות האחרונות, מחפש את המספר הספציפי. 
"סת׳!" אמרתי לעצמי כשעיניי נחו על מספרו במכשירי. 
"תענה… תענה" לחשתי לעצמי. 
"הלו-" נשמע קולו של סת דרך הפלאפון, אך קטעתי אותו במהירות.
"היי סת׳ זה-" התחלתי לומר אך נקטעתי על ידי סת׳. 
"כן אני מזהה את הקול שלך, מה אתה צריך אחי? אתה לא יכול להתאפק לערב, אתה רוצה מידע על ג׳ני עכשיו?" שאל וגיחך. 
"תשתוק אידיוט! מישהו עוד ישמע אותך!" גערתי בו. 
"שון, תן לי לספר לך משהו שאולי יפתיע אותך. כולם יודעים שאתה אוהב את ג׳ני. כולם חוץ מג׳ני." אמר ואני השתתקתי. זה לא יכול להיות! אף אחד לא יודע! 
"זה לא יכול להיות, לא סיפרתי לאף אחד" דיברתי לעצמי בקול. 
"בוא נגיד שאתה לא השחקן הכי טוב. ואיך שהתנהגת כשג׳ני נפרדה ממני היה דיי מסגיר" אמר ואת החלק של ה׳נפרדה ממני׳ אמר בכאב. 
מה אני אעשה שחשתי צורך עז בלרקוד כששמעתי שהם נפרדו? 
"בכל מקרה. לא על זה רציתי לדבר איתך, זאת אומרת כן על זה פשוט לא על זה…" אמרתי ואני חושב שאפילו בלבלתי את עצמי…
"אוקיי?" אמר סת׳ בשאלה והיה ניתן לשמוע שהוא מבולבל. 
"בכל מקרה, אני לא אוכל להגיע היום.. קיבלתי ריתוק" אמרתי והסתכלתי קדימה. אל קבוצת בנות שבחנה אותי בלי הפסקה במהלך העשר דקות האחרונות. 
"ריתוק? על מה?" שאל סת׳ מופתע. יש על מה להיות מופתע, אני לא מהילדים של ריתוק בוא נאמר ככה…
"הברזה"
"שובב" אמר סת בגיחוך, מה שגרם לי לצחוק מעט. 
"טוב, אני צריך ללכת. אז נדבר?" שאלתי אותו. 
"כן" ענה בפשטות. 
"ביי" אמרתי בפשטות. 
"מי זה היה?" שמעתי קול מוכר מאחוריי גבי. 

*נקודת מבט – ג׳ני*
התהלכתי לי במסדרונות בית הספר בלי תעסוקה. 
דיברתי כבר עם מייק וקבענו לתאם תאריך אחר לפגישה. 
הסתובבתי לי עד שעיניי נחו על שון שעומד באמצע רחבת בית הספר מדבר בטלפון כשחבורת בנות בוחנות אותו מלמעלה עד למטה. 
רציתי לדעת אם מי הוא מדבר בטלפון. אולי הנערה המסתורית שלו? הסקרנות הרגה אותי. לאט לאט התקדמתי לכיוון שון. עומדת מאחוריו ומצותת לשיחתו. 
 "בכל מקרה, אני לא אוכל להגיע היום.. קיבלתי ריתוק" שמעתי אותו אומר לפתע. כנראה שמי שהיה בצד השני שאל אותו למה, כי הדבר הבא שהוא ענה היה
"הברזה"
אחרי כמה שניות צחוק קטן נפלט מפיו, זה גרם לי לחייך. מה קורא לך ג׳ניפר אן פרקר?! תפסיקי לחשוב על שון!! הוא רע!
"טוב, אני צריך ללכת. אז נדבר?" קולו של שון אמר לפתע, מוציא אותי ממחשבותיי. 
"ביי" אמר בפשטות וניתק את הטלפון. 
"מי זה היה?" שאלתי, לא מרסנת את עצמי.