יומני היקר – פרק 19

יומני היקר – פרק 19

*נקודת מבט – ג׳ני*
"הכל בסדר? איך את מרגישה? משהו כואב לך? שאני אקרא לאחות? את רוצה עוד כרית? את רעבה? את-" שון התחיל להציף אותי בשאלות בשנייה שהדלת נסגרה.
"שון, תרגע" אמרתי וצחקקתי מעט. "הכל בסדר. באמת. אם אני  אצטרך משהו אני אומר לך. בינתיים אתה מוכן לשבת לידי?" שאלתי וטפחתי על המיטה, מסמלת לו לבוא לשבת.  
"בטח" אמר וחייך. 
"את בטוחה שאת לא צריכה כלום?" שאל שוב בשנייה שהתיישב לידי. 
"שון דיי, אני לא צריכה כלום. תפסיק לדאוג." אמרתי ושמתי את ידי על ידו. 
"הא..אמ..את..הא.." התחיל לגמגם והביט מטה אל ידינו. 
"אני.. אני מצטערת" אמרתי במבוכה והזזתי במהירות את ידי ממנו. אויש אני כזו טיפשה! אני חייבת להפחיד אותו עם האובססיות שלי!
"לא, אין לך על מה להתנצל. זה בסדר" אמר בחיוך חם ושם את ידו על שלי. 
חייכתי קלות והרגשתי איך לחיי מקבלות צבע ורדרד. 
"את חמודה שאת מסמיקה" אמר שון והעביר את ידו על לחיי. 
"ת-תודה" אמרתי מבוישת. 
"אז.. איך היה בשבועיים שלא הייתי פה?" שאלתי עם צחוק קל. 
"נוראי." אמר בלי לחשוב פעמיים. 
"מה זאת אומרת?" שאלתי. למרות שידעתי למה. אבל היה חשוב לי לשמוע את זה ממנו. 
"כי..כי.." התחיל שון לגמגם שוב. 
"זה בסדר, אני לא אוכל אותך" אמרתי וגרמתי לו לחייך. 
"זה היה נוראי כי את לא היית פה. זאת אומרת את כן, פיזית, אבל נפשית לא. וזה היה ממש קשה. ישבתי כאן במשך כל השבועיים האלה, מפחד לעזוב את צד המיטה הזו. לא אכלתי ובקושי ישנתי. פחדתי שאם אלך לאן שהוא או אשן את תתעוררי. ורציתי להיות הדבר הראשון שאת תראי כשאת מתעוררת" אמר ולקח נשימה עמוקה. 
"ואז ג׳ולי באה ואמרה שאני חייב לאכול כי אני לא אכלתי בערך שלושה ימים והיא הבטיחה לי שאת לא תתעוררי בזמן שלא אהיה פה אז הלכתי הכי מהר שיכולתי בשביל לחזור אלייך כמה שיותר מהר. וכשחזרתי, ראיתי את ג׳ולי מחבקת אותך ואת מחבקת אותה בחזרה. פתאום כל השמחה חזרה אליי. הרגשתי שמח שוב" הוא אמר ודמעה זלגה מעיניי. אני לא מאמינה שהוא עשה את כל זה בשבילי. 
"היי, למה את בוכה?" שאל בטון מודאג וניגב את הדמעה. 
"אתה כל כך חמוד" אמרתי ומשכתי את ידו על מנת שאוכל לחבק אותו חזק. 
"תודה רבה שון. באמת" לחשתי באוזנו וחיבקתי אותו חזק יותר. 
"אין על מה. שמחתי מכל רגע שהייתי איתך" אמר וגיחך מעט. 
הרמתי את ראשו על מנת שאוכל להסתכל לו בעיניים. החזקתי את פניו בשתי ידי. בוחנת אותו לעומק, עיניו החומות נצצו מאושר ושפתיו התעוותו לצורת חיוך. 
"זאת הוקרת התודה שלי" אמרתי ונישקתי אותו, בלי התראה מוקדמת. למשך כמה שניות הוא לא הבין מה קורה מסביבו אך שקלט התחיל לנשק חזרה. ההרגשה הזו הייתה מדהימה, ללא ספק. כל נשיקה עם שון הייתה מדהימה. כששפתיו נגעו בשלי הרגשתי איך הבטן שלי מתהפכת ופרפרים מצפים אותה. זה הרגיש כאילו היינו היחידים בעולם. העולם היה שייך לנו. 
לאחר דקות ארוכות נאלצתי להפסיק את הנשיקה מחוסר בחמצן.
"ואו" אמרנו שנינו ביחד. עדיין קרובים מאוד אחד לשנייה. 
"זה היה.. ואו" שון אמר ואני גיחכתי. 
"אממ.. ג׳ני?" שאל שון לאחר כמה שניות.
"כן?" שאלתי ושיחקתי עם קצוות שיערו. 
"אני חשבתי אולי נוכל לדבר.. את יודעת.. במקום השיחה שהייתה אמורה להיות בפארק" אמר ולחיו קיבלו גוון ורדרד. 
"בשמחה" אמרתי עם חיוך וצפיתי איך שון מתרומם מהמיטה ומתיישב על הכיסא. 
"ממש נקשרת לכיסא, הא?" שאלתי וצחקתי. 
"את יודעת איך זה.. אחרי שבועיים רצופים בנאדם מצליח להיקשר לכיסא" אמר וצחק גם הוא. 
"תתחיל" אמרתי לאחר שהצחוק שלנו שקע. 
"אני.. לא כל כך יודע מה להגיד" אמר וגירד את עורפו.
"אז אני אתחיל" אמרתי ולקחתי נשימה עמוקה. בטוחה במיליון אחוזים במה שאני עומדת לעשות. 
" שון?" שאלתי וגרמתי לו להביט בי. "אני אוהבת אותך" אמרתי והרגשתי איך אבן ענקית ירדה מליבי. 

*נקודת מבט – שון* 
"אני אוהבת אותך" ג׳ני אמרה והרגשתי איך ליבי מחסיר פעימה. 
היה כל כך כיף לשמוע אותה אומרת את זה. זה כמו חלום שהתגשם. 
"גם אני אוהב אותך ג׳ני" אמרתי וחייכתי חיוך מאוזן לאוזן.
התחלנו לדבר על כל מיני דברים שעשינו אחד לשנייה בילדות. על כל הצרות שעשיתי לה ועל כל הפעמים שהיא רצתה לחנוק אותי. היה נחמד לשבת ככה ולהעלות זכרונות. היה יותר נחמד שזה היה בחברת ג׳ני. 
לפני ששמנו לב לזה כבר עברה שעה שלמה. 
אנחנו באמת דיברנו שעה שלמה על הילדות. 
"ואו, השעה הזו עברה מהר" אמרה ג׳ני כשהביטה בשעון. 
"כן, מסתבר שאנשים צודקים. הזמן טס כשנהנים" אמרתי וחייכתי. 
"אתה רומז שנהנית?" שאלה וקרצה. 
"מאוד." עניתי בכנות
"יופי. כי גם אני" אמרה וחייכה. 
באותו רגע הבנתי שלא שאלתי אותה את השאלה שישבה לי על הלב. השאלה שהתשובה לה יכולה להפוך אותי לבנאדם הכי מאושר בעולם או הכי עצוב בעולם. השאלה שתעלה את היחסים שלי ושל ג׳ני שלב אחד קדימה. 
"ג׳ני?" שאלתי לפתע. גורם לה להסתכל עליי. 
"כן?" שאלה וחייכה אליי את החיוך המדהים שלה. 
"רוצה לצאת איתי?"