יומני היקר – פרק 16

יומני היקר – פרק 16

*נקודת מבט – שון*
אחרי זמן שנראה כמו נצח נפרדנו בעדינות מהנשיקה, אף אחד לא מוכן לשחרר את השני. ידי נשארו באותו מקום וידיה נשארו על צווארי.
אני לא חושב שבחיי לא הייתי מאושר יותר.
הילדה שאני אוהב נמצאת בן זרועותיי. זה נראה כמו חלום שמתגשם.
"ג'ני?" שאלתי בלחישה, מפחד להרוס את הרגע.
"כן?" ענתה גם היא, בלחישה. העיניים שלנו עדיין סגורות.
"גם אני אוהב אותך" אמרתי, מרגיש כאילו הורדתי אבן ששקלה טון וחצי מליבי.

*נקודת מבט ג'ני*
"גם אני אוהב אותך" שון אמר לפתע.
הרגשתי כאילו העולם שלי התהפך ב180 מעלות. לא האמנתי למה ששמעתי.
שון באמת אמר שהוא אוהב אותי עכשיו?
לא מצאתי את הדרך לדבר. הייתי המומה מדי. אני לא יודעת מה גרם לזה.
הנשיקה המדהימה שחלקתי עם שון או עצם העובדה ששון אמר לי שהוא אוהב אותי.
פתחתי את פי בשביל לומר משהו לשון, אך שום צליל לא יצא מהם. זה הרגיש כאילו איבדתי את קולי.
"את לא צריכה להגיד כלום" אמר שון לפתע, כאילו הצליח לקרוא את מחשבותיי.
"תלכי לישון, נדבר על זה בבוקר" אמר והרגשתי אותו מלטף את לחיי.
פתחתי את עיניי בעדינות וראיתי את עיניו מביטות עמוק בתוך עיניי.
לרגע הרגשתי כאילו נבעלתי בתוך עולם משלי. כאילו זה רק אני ושון בעולם הזה.
"בסדר" אמרתי בלחישה וסגרתי את עיני שוב, מתענגת על מגעו הממכר של שון.
"לילה טוב ג'ני" אמר ונישק את מצחי.
"לילה טוב שון" אמרתי עם חיוך קל וראיתי איך הוא יוצא מחדרי בשקט.
היום הזה ללא ספק היה היום הכי מוזר שחוויתי מעולם.
נשכבתי שוב במיטתי, משחזרת את היום הזה במוחי.
שון קרא כל מה שכתבתי עליו ביומני. הוא ידע את כל הרגשות שהיו ויש לי אליו. את השנאה העזה שמאז ומתמיד הייתה בליבי עבורו ואת האהבה החדשה שגיליתי כלפיו.
נאנחתי עמוקות ועצמתי את עיניי. נותנת לחלומות להשתלט על מוחי.

-למחרת בבוקר-
*נקודת מבט – שון*
“Ladies love me, I’m on my cool J, if you get what I get what would you say….?”
השעון המעורר צלצל בקולי קולות והעיר אותי מהחלום הנפלא שהיה לי על ג'ני.
קמתי באיטיות מהמיטה והתקדמתי לכיוון השירותים שבקצה המסדרון.
לאחר שסיימתי להתארגן לבית הספר ירדתי באיטיות למטבח, מחכה לראות את ג'ני אוכלת ארוחת בוקר כמו תמיד.
"בוקר טו…" התחלתי לומר אך הפסקתי כשראיתי שאין אף אחד במטבח.
"ג'ני?" קראתי בשמה של ג'ני והתחלתי לחפש אותה באזור הקומה.
למרבה הצער לא מצאתי אותה שם, אבל כן מצאתי פתק על המקרר.

'אמא, הלכתי היום מוקדם לבית הספר בשביל לא לאחר כמו אתמול.
אני אחזור ב4 היום. אני צריכה לעבור בקניון בשביל לתקן את השעון שנשבר לי שבוע שעבר.
אל תחכי לי עם ארוחת הצהריים.
אוהבת – ג'ני.'

קראתי מה שהיה כתוב על הפתק. ג'ני כבר בבית הספר. לעזאזל, חשבתי שאזכה ללכת איתה ביחד. לא נורא, אנחנו נחזור יחד.
בגלל שג'ני לא הייתה בבית לא היה לי מה לעשות, אז לקחתי את התיק שלי ויצאתי לכיוון בית הספר.

-בבית ספר-
"שון?" שמעתי מישהו קורא בשמי. הסתובבתי לראות מאיכן מגיע הקול.
ראיתי את מייק מתקדם לעברי, ומבט עצוב פרוס על פניו.
"כן מייק?" שאלתי וניסיתי לפענח את פשר מבטו העצוב.
"ג'ני ביטלה את הדייט שלה איתי. היא אמרה שהיא מצטערת אבל היא אוהבת מישהו אחר." הוא אמר והרגשתי איך חיוך מתפרס על שפתיי. ג'ני ביטלה את הדייט שלה עם מייק. היא אמרה לו שהיא אוהבת מישהו אחר! והמישהו הזה הוא אני. אני מקווה.
"שון?" מייק שאל וניער אותי מעט.
"מ-מה?" שאלתי וחזרתי למציאות. כנראה ששוב נסחפתי לעולם מלא בג'ני.
"אמרתי לך שג'ני ביטלה אותי ואתה מחייך לי כמו אידיוט, הכל בסדר?" שאל ושם את ידו על כתפי.
"כן, הכל מושלם. אני מצטער על ג'ני" אמרתי וניסיתי להשתמש בקול הכי מנחם שלי.
"כן, אז.. מה אתה אומר? נצא היום לאיזה סיבוב קטן? להכיר כמה בנות?" שאל וחיוך הופיע על פניו. מה? לפני חמש שניות הוא היה מבואס מזה שג'ני ביטלה אותו ועכשיו הוא כבר חושב על בנות אחרות. מזל שג'ני שלי לא יצאה איתו. אחרת הייתי מרביץ לו עד שהאיברים הפנימיים שלו היו מפוזרים בכל חלקי בית הספר.
"אני מצטער אבל אני לא יכול, אני דיי פגשתי מישהי" אמרתי. לא מסגיר את שמה של ג'ני. לא רציתי שהוא ידע שאני מאוהב בזאתי שזרקה אותו עוד לפני שהם התחילו לצאת.
"מישהי? מי זו המישהי הזו?" שאל וחיוך ממזרי הופיע על שפתיו.
"מישהי שכדאי לך להתרחק ממנה" אמרתי ונתתי לו מבט מאיים.
"אל תדאג, אני לא אקח לך את האישה" אמר וצחקק מעט.
"טוב, אז דבר איתי אחרי שהיא זורקת אותך, נצא לבלות קצת" אמר בצחקוק קל והלך.
נאנחתי עמוקות והתחלתי להתקדם לכיוון הכיתה. מתפלל שלפחות עכשיו אזכה לראות את ג'ני.
נכנסתי באיטיות לכיתה בוחן את הנמצאים בה.
הצלצול לא היה אמור להופיע עד עוד שבע דקות, מה שאומר שהכיתה הייתה דיי ריקה, היחידים שהיו בה היו שני ילדים שהשלימו שיעורי בית, ילד שהקשיב למוזיקה וככל הנראה נרדם וג'ני שלי. יושבת במקומה ושוב כותבת משהו במחברת הירוקה שלה. התקדמתי באיטיות למקומה. מניח את תיקי לידה.
"בוקר טוב" אמרתי. גורם לה להפסיק לכתוב ולהסתכל עלי ולחייך מעט. החיוך שלה גרם לי לחייך באופן אוטומטי.
"בוקר טוב" אמרה בלחישה וחזרה לעיסוקה.
"מפריע לך אם אשב היום לידך?" שאלתי והתמקמתי בכיסא שהיה מונח לידה.
"לא, בכלל לא" אמרה וחייכה קלות.
למשך מספר שניות רק הבטתי עליה. בוחן את היופי מקרוב. בוחן את הוויות הפנים שלה כשהיא כותבת.
ראיתי שכל כמה שניות היא מקמטת את אפה בצורה חמודה, כנראה חושבת על משהו רע.
באותה שניה רציתי לסגור את מחברתה ולחבק אותה עד שהמחשבות הרעות יעברו. אבל הסקתי שזה יביך אותה ויגרום לה להפסיק לדבר איתי, אז התאפקתי.
כעבור כמה דקות שקטות הגיע הצלצול וגרם לשלושים ילדים לרוץ במהירות לכיתה.
ראיתי את ג'ני מכניסה את מחברתה הירוקה לתיק ומוציאה את ספרי הביולוגיה.
"אתה יכול להפסיק להסתכל עלי?" שאלה בעודה מוציאה את הספר.
"הא, כן, בטח" אמרתי מובך והסתכלתי קדימה. אני לא מאמין שהיא ראתה אותי כל הזמן הזה.
"שלום תלמידים, איך עבר עליכם אחר הצהריים אתמול?" שאלה המורה בנימוס כשנכנסה לכיתה.
אני וג'ני הגנבנו מבטים זריזים זה לזו וחייכנו בביישנות.
המורה החלה ללמד וכולם נראו עייפים ממילותיה.
לאחר עשרים דקות הרגשתי שאם לא אעשה משהו ארדם אז התחלתי לשרבט במחברתי כל מיני דברים אקראיים. התסכלתי על ג'ני וראיתי אותה עושה את אותו הדבר.

*נקודת מבט – ג'ני*
המורה החלה לדבר על מערכת העיכול או משהו כזה, אף אחד לא באמת הקשיב לה. כולם היו חצי ישנים או עסוקים בלדבר עם אחרים.
מרוב חוסר האופציות שלי התחלתי לשרבט כל מיני דברים אקראיים במחברת.
הגנבתי מבט זריז על שון וראיתי אותו עושה את אותו הדבר. מסתבר שהוא משועמם בדיוק כמוני.
לפתע הרגשתי משהו נוגע בידי, הסתכלתי מטה על השולחן וראיתי את שון טוחב פתק מתחת לידי. בצורה חשאית לקחתי את הפתק וקראתי מה שהיה כתוב שם.

'אני חושב שאנחנו צריכים לדבר' היה כתוב בכתב הגדול והמוכר של שון.
'אני מסכימה' כתבתי והחזרתי לו את הפתק.
'רוצה להיפגש היום בפארק בשעה 5? (:'
'אין בעיה (:'
'אז נתראה היום בחמש 3>' כתב וצייר לב ליד.
'נתראה 3>' כתבתי בחזרה וחייכתי לעצמי בלב.
אני חושבת שהחיים שלי מתחילים להסתדר לאט לאט.