יומני היקר 2- פרק 1

יומני היקר 2- פרק 1.

*נקודת מבט- שון*
"הלו?" קולה של ג׳ולי בקע מצידו השני של הטלפון. לא מפתיע שהיא עונה לשיחותיי ולא ג׳ני. ג׳ני לא עונה לשיחות שלי מאז שעזבתי את הבית שלה. 
"היי ג׳ולי, מה שלומך?" שאלתי באנחה. כמה קיוותי שג׳ני תהיה זו שתענה. 
"הכל בסדר שון, מה שלומך?" 
"בסדר, ג׳ני בבית?" שאלתי בציפיה ותקווה. 
"אני מצטערת, היא הלכה." אמרה בטון מצטער. "תשמע שון, אני חושבת שהדבר הכי חכם שאתה יכול לעשות זה לשכוח מג׳ני. להתקדם הלאה." אמרה בטון אכפתי. מה? לעולם לא אעשה זאת! לעולם לא אשכח את ג׳ני. 
"אני מצטער ג׳ולי. אבל אני חושש שלא אוכל לעשות זאת." אמרתי בטון בטוח. אני לעולם לא אוותר על אהובתי. 
"אתה ילד טוב שון. לא מגיע לך הסבל הזה." אמרה בלחש. 
"אני לא אוותר עד שג׳ני תשמע מה באמת קרה באותו היום בפארק." אמרתי בנחישות.
"אתה יודע מה? אני חושבת שיש לי רעיון" אמרה לפתע בשמחה. 

*נקודת מבט – ג׳ני*
"קלואי, אני לא יודעת מה לעשות!" אמרתי באנחה, טובעת בים של בגדים שיצאו מארוני. 
"אולי תרגעי? אנחנו בסך-הכל הולכות לסיבוב בפארק" אמרה בגיחוך למראה פניי אובדות העצות. 
"הא כן? אבל אם נראה בחור ממש חמוד אבל הוא לא ידבר איתי כי אני לבושה מכוער?" אמרתי בתסכול. כמובן שלא הייתי רצינית אבל דרמטיות היה ללא ספק חלק בלתי נפרד מחיי. 
"תאמיני לי שלא יתחילו איתך רק בגלל איך שאת לבושה." אמרה קלואי וצחקה. 
"את פשוט חברה נפלאה." אמרתי בגיחוך וגלגלתי את עיניי. 
"אני יודעת, לפעמים אני פשוט משתגעת מכמה מושלמת אני." אמרה ובחנה את עצמה מול המראה. מנסה להשתלט על צחוק שכמעט יצא בקרוב. 
"הו האדונית קלואי בבקשה למדי אותי כיצד להיות מושלמת כמוך." אמרתי בדרמטיות והשתחוותי ליד רגליה. 
"חוששתני שאין מה לעשות. מושלמת כמוני יש רק אחת" אמרה והסתכלה במראה. מחייכת למראה הסיטואציה בה היינו. 
"וגם זה יותר מדי." אמרתי בקול חלש וקמתי מן הרצפה, מתקדמת לכיוון האמבטיה. 
"ג׳ני?" נשמע לפתע קולה של אימי מצידו השני של הדלת. מונע ממני להמשיך לכיוון האמבטיה.  
"כן אמא?" אמרתי בעודי מדלגת לכיוון הדלת. 
"שון התקשר." אמרה בחשש והרגשתי איך כל מצב רוחי יורד
"ומה הוא רצה?" שאלתי, מנסה לשמור על איפוק. 
"כמו תמיד, לדבר איתך." אמרה כמובן מאליו.
"ואיפה אמרת לו שאני?" שאלתי בקול שקט.
"בחוץ, כמו תמיד." אמרה, כן. גרמתי לאמא לשקר באופן קבוע לשון על עצם היותי בבית.
"אולי תדברי איתו?" אמרה אמא בקול מתחנן. 
"לא אמא, הוא בגד בי. לא מגיעה לו הזדמנות שניה." אמרתי מנסה לשכנע את אימי שלעולם לא אסלח לשון, או שמא לשכנע את עצמי?
"יהיה לך נורא קשה לא לדבר איתו." אמרה אמא לפתע. חיוך קל מופיע על שפתיה 
"על מה את מדברת?" שאלתי מבולבלת. 
"אנחנו נוסעים מחר לבית הקיץ של משפחת ג׳יימס. כולנו." אמרה והביטה בעיניי.