יומני היקר — חלק — 8

פרק 9 .
אוקיי… לפני שאני מתחילה את הפרק הבא רצית להגיד לכם מה
קרה קצת לפני שההורים שלי הגיעו… (סליחה על הבלבול…)
"מיכל?.." אמר אדם מביט אל החלון שבצידו.
—————————————————
אחרי שלאון הגיע נאלצנו קודם כל להשתיק את מיקה בכך שנעלנו
אותה בחדר שלי… ואחרי זה הייתי רותחת מזעם על אדם..
"איך יכולת לשקר לי ככה?!" שחזרתי את המשפט שאמרתי לאדם
אחרי המאבק שניסינו להכניס את מיקה בכוח לחדר
——————————.
"מה..?" החזרתי ביובש. "אפשר לדבר איתך רגע?" שאל והפנה אלי
את מבטו וכך גם פיטר,אנה ולאון הפנו את מבטם אלינו,מצפים
לשמוע את השיחה. "לבד..?" הוסיף אדם כדי להבהיר את
העניין."כן…" החזרתי ואז ראיתי את המבטים של אנה פיטר ולאון.
לאחר כמה שניות לאון חייך ואמר לאדם:" בהצלחה רומיאו" אנה
הוסיפה לחייך אבל פיטר היה מתוח נורא. ראיתי את המבטים
הנעוצים באדם, כאילו חיכה שיסובב אליו את הגב והוא ינעץ לו חרב
בלב. "פיטר.." קראתי לו וקטעתי את אותם מבטים. הוא התבונן בי
במבט שואל."תתנהג יפה…" אמרתי וקרצתי לו בחיוך הוא חייך אלי
חזרה ואז הפנה את מבטו אל אדם שנהיה כעוס.
"על מה רצית לדבר איתי?.." שאלתי אותו כשהתיישבתי לידו במיטה.
"אני … אממ.. " התחיל,מתקשה לדבר.
"אני מצטער ששיקרתי לך ככה… לא ידעתי מה תגידי אם תגלי שאני
לא אחי הגדול…" המשיך ונישען עם ידיו על המיטה.
"אני לא מבינה איזה סיבה הייתה לך לשקר לי…" אמרתי בחוסר
הבנה מסוים.
"מה הייתי כבר יכול לעשות?! להגיד לך 'היי אני גנב נרקומן ובא לי
לחיות אצלך בבית כי נמאס לי מהחיים שלי!' לא נראה לי…" אמר
וראיתי שהוא ממש לא רצה את כל השקר הזה.
"אז לאון הוא אחיך הגדול..?" שאלתי מנסה לגרום לו להרגיש קצת
יותר בנוח.
"כן.. אני לא שיכפול… אבל אני כן גנבתי ממנו את הכרטיס טיסה
והכסף…" אמר מנסה להיות אמיתי ככול שאפשר.
נשענתי אחורה ולפתע ידי נגעה בידו… ליבי החל לפעום… הוא היה
חם כ"כ… הבטתי לעברו וראיתי שהוא כבר התבונן בי…הוא הסמיק
וכך גם אני… חשבתי האם להזיז את ידי או לא… אני לא רציתי להזיז
אבל לא ידעתי אם הוא אוהב להיות לידי או שהוא שונא את זה…
שאלות רבות התרוצצו בראשי… לא היו לי תשובות כלל… אבל…
ידעתי דבר אחד… " א-אני… אני.. אממ…" התחיל אדם מנסה לא
להראות מגוחך.. הוא נשם עמוק ואז עשה מעשה שאני לא
עשיתי…הוא הידק את אחיזתו בידי והתבונן בתקרה ללא מילים
ראיתי איך סומק עולה על לחיו… "מיכל…" המשיך. "אני אוהב
אותך…" אמר והתבונן בי וליבי החל לפעום במהירות יתרה."אני
אוהבת אותך גם…" הודתי… לא היה לי שליטה בפה שלי.. הפה אמר
כל דבר שהיה לי בראש.. "אדם.. אני מצטערת שעשיתי את החיים
שלך ממש מסובכים… זה הכל באשמתי.." המשכתי ללא מעצור.הוא
הרכין את הראש וקם. הוא הסתובב אל הדלת. קמתי מהמיטה ואז
הוא הסתובב אלי במהירות וחיבק אותי… ליבי פעם כ"כ חזק עד כדי
כך שהיה נראה לי שהוא מאיים לצאת החוצה."אם את לא היית חלק
מהחיים שלי לא הייתי יכול לחיות…" אמר כאשר הידק את החיבוק..
חיבקתי אותו חזרה… אחרי שרפינו את החיבוק התבוננו זה בזו
ונשמנו בכבדות… הרגשתי את נשימותיו על פני ואת חום גופו שחימם
לי את הלב… הוא קירב את פניו לפנים שלי.. ואז שנייה לפני שנשק לי
בפה שמענו נביחות.. זאת הייתה מיקה.. הרגשתי שמשהו לא בסדר..
בלעתי את רוקי ויצאתי מהחדר מסמיקה מאהבה…
ראיתי שמיקה נבחה על לאון ללא הפסקה…וריח של בושם גבר
התפזר בחדר בצורה מופגנת מדי…
"למה יש ריח של בושם!?,ומי שיחרר אותה?!" צעקתי מנסה להראות
כאילו לא קרה כלום בחדר עם אדם…
"זה פיטר!!!ומיקה הפילה לי את הבושם והוא נישבר ונישפך עליה!"
צעק לאון כשהתיישב על הספה השחורה מעור.
ראיתי איך פיטר ישב לו בנוח ונהנה מ'ההצגה'…
"להביא לך פוקפוקן?.." שאלתי את פיטר בציניות מוגזמת..
"כן,אבל רק עם חמאה!" החזיר.
"פיטר!" צעקתי כאשר ניסיתי לתפוס את מיקה.
"טוב נו אז בלי חמאה…" אמר בנימה מתפשרת.
אנה התקדמה אליו ואז נתנה לו מכה בראש.
"זה ילמד אותך לקח!" הוסיפה.
"יאו איך אני שונא שאת עושה את זה!!" נאנק פיטר מכאב.
"זה באמת מגיע לך!" צעק אדם כשיצא מהחדר.
לא הצלחתי להסתכל לו בעניים יותר… זה היה יותר מדי מביך…
"תסתום גם כן אתה!" אמר פיטר, מעסה את המצח שלו…
לפתע נשמעה דפיקה בדלת… (וכאן אני חוזרת לפרק עצמו…)
"מיכל!!!" היה זה קולה של אמי…
"מה עושים…?" לחשב אנה במבט מפוחד ולחוץ.
הבנים פשוט בהו בדלת ללא הפסקה..
"לכו לחדר שליי!!! מהר!!!" לחשתי באופן כזה שזה יראה כאילו אני צועקת…
אנה,פיטר,לאון ואדם רצו על קצות האצבעות לכיוון החדר שלי
לפתע מיקה החלה לנבוח ללא הפסקה…
רק אז נזכרתי שסגרתי אותה שם כשהיא נבחה על לאון."מיכל?…
הכל בסדר שם..?" שאל אבא שלי והמשיך לדפוק על הדלת
בדאגה."כן הכל בסדר!!" צעקתי אליהם ואז אחרי שלאון,פיטר,אנה
ואדם נכנסו לחדר שלי הרשתי לעצמי לנשום ולפתוח להם את הדלת.
"אמא! אבא! " צעקתי והתנפלתי עליהם בחיבוקים… מנסה להראות
רגועה כמה שאפשר. "מה קרה תגידי לי? שכחת איך פותחים
דלת?!" צחק אבי. החזרתי חיוך מזוייף ומאולץ. "רוצים לשתות
משהו?" אמרתי מנסה להתחמק מעימותים מיותרים. "למיקה יש ריח
של בושם של גברים…" אמרה אמא שלי כשליטפה את מיקה
המתרגשת. "מה..?" אמרתי בחוסר הבנה ואז נזכרתי בבושם שמיקה שברה..
"זה כלום… זה בגלל שאני הלכתי לסופר פארם והיא נתקעה שם בבושם ושברה אותו עליה.." שיקרתי.
"בסדר.. " אמרה אמא שלי.
"ולמה הלחיים שלך אדומים?…" המשיך אבי .
"ולמה העניים שלך כאלה גדולות?! אבא תעשה טובה שאלות?-לפסח!" אמרתי מחכה את הסיפור כיפה אדומה..
"טוב, מה עם לאון..?" שאלה אמא שלי כשסקרה את הבית
מחפשת אחר לאון…
"אני כבר מביאה אותו…" אמרתי והחלקתי לעבר החדר.
נכנסתי וסגרתי ישר אחרי את הדלת…מנסה שלא יראו מי שם בפנים.
"לאון!" אמרתי מנסה שהורי ישמעו שאני קוראת לו.
"הם רוצים לראות אותך…" לחשתי ללאון.
ראיתי שאיך שהתקרבתי אל לאון יותר מידי אדם קינא.
אז התרחקתי מעט.
"אוקיי.." לחש חזרה לאון. ואז הוא רצה להחליף את חולצתו לפיג'מה
כדי שהורי יחשבו שהוא ישן… אבל לפני שהספיק להשים את חולצת
הפיג'מה…
"אני אומר… " התחיל פיטר והפנה אותי ואת לאון לדלת .
"שנזרום…" לחש ודחף אותי ואת לאון מחוץ לדלת ובאותו רגע
נשבעתי שאנקום בו! לאון הזדקף והחל ללכת לכיוון הסלון.
הורי ראו שלאון היה בלי חולצה והיו המומים…(איך אני יודעת?…
ראו את זה על ההבעת פנים שלהם!)
"מיכל…?" אמרה אמא שלי.
עוקבת אחרי צעדיו של לאון שהובילו לספה של היחיד…
ורק אז הבחנתי בשריריו ובגופו החטוב ובאיך שהוא ואחיו דומים
במבנה הגוף..
"מיכל…?" חזרה אמא שלי עוצרת את מחשבותיי..
"כן אמא?.." החזרתי .
"אפשר לדבר איתך שניה?" שאלה והתרוממה מהספה היא ואבא שלי…
"ברור… " אמרתי .
ידעתי שאם הם קמים סימן שהם עומדים ללכת.
"מיכל אני יודעת שאת בגיל ההתבגרות והכל אבל את לא חושבת שזה קצת מוקדם בשביל זה…?" לחשה אליי כאשר רכנה את ראשה אלי כדי שלאון לא ישמע…
לאון הרגיש די בנוח עם עצמו. ישב עם רגל על רגל.
מדי פעם מפהק לו… קיצר… פנאן!
הייתי בהלם.. בשוק מוחלט! "אמא!? תגידי… את שפויה!? שאני…" צעקתי עליה… מנסה לא להגיד משהו שלא במקום…
ואז כשלאון ראה זאת…הוא החל להרגיש לא בנוח.
"אני רק מודאגת לגבייך… את יודעת.. יש מחלות והכל.." התחילה ובלי לדעת היא התחילה להסביר לי על אמא דבורה ואת ההמשך אתם כבר יודעים..
"אמא, אמא, אמא, אמא!! תפסיקי את זה!!" צעקתי מנסה להפסיק את השיחה הלא נעימה הזאת.
"ואתה…" היא הפנתה את מבטה אל לאון שהיה דרוך לכל שאלה.
"תשמש באמצעי מניעה.. תאמין לי יהיה לך קשה לגדל ילד בגיל כזה…" המשיכה ולאון החל להאדים מבושה הוא לא הצליח להוציא מילה מהפה שלו מרוב הלם…
"אמא!!" צעקתי ומשכתי אותה אלי…
"אני עדיין בתולה…" לחשתי לה.
היא נשמה לרווחה..
" איזו הקלה…" אמרה…
"טוב… אנחנו חייבת ללכת…" אמרה וקראה לאבא שלי… שהתבונן ברהיטים לבנתיים…
"כן.." הסכים והם פשוט הסתלקו משם כאילו כלום.
אני ולאון נישארנו קפואים…
"אני מצטערת…" התחלתי אבל הוא קטע אותי.
"זה בסדר…" אמר ,עדיין בהלם…
"אני לא מבינה איך היא הסיקה את זה!" אמרתי…
לאון נשם עמוק ואז קם מכורסה.
הוא התקדם לעברי..
" אל תגידי ממה שקרה כאן לאף אחד…" לחש כשעבר לידי לכיוון החדר שלי.
ואז כשפתח את הדלת אנה ופיטר נפלו כי הם נישענו על הדלת.
"מאוד בוגר…" הוא אמר כשעקף מעליהם ואני ראיתי לפי איך שהם קפואים שהם שמעו את מה שאמא שלי אמרה ללאון…
"אוי לא…" אמרתי..
ואז כשניכנסתי לחדר ראיתי את אדם יושב על המיטה מופתע בהרבה יותר ממני אפילו..
"אדם.." אמרתי. מנסה להסביר את עצמי…
"מה..?" אמר בנימה פגועה…
"אני צריכה לדבר איתך…" אמרתי אבל לפני שהוא קם החלטתי לעשות משהוא אחר לשם שינוי…
"פיטר ,אנה ולאון .."אמרתי בטון כועס.
"עופו לי מהחדר.!!" צעקתי והם קמו ויצאו במהירות ואז סגרתי את
הדלת עם מנעול…
ידעתי שהם ינסו להאזין ממאוחרי הדלת אז אחרי 5 שניות נתתי
בעיטה בדלת ושמעתי שהם נאנקים מאחורי הדלת.
"אדם.." התחלתי כשהתיישבתי לידו.
"לי וללאון אין קשר!!" אמרתי מנסה לא להישמע שקרנית מתגוננת…
"תקשיב.. תסתכל עלי!" אמרתי והוא הרים את ראשו אלי…
ואז עשיתי את המעשה שרציתי לעשות לפני הרבה זמן כבר…
נישקתי אותו…
ליבי פעם ואז כשפקחתי את העניים ראיתי שהוא בהלם..
ושהוא לא עוצם עניים…אז הפסקתי את הנשיקה הוא קפא במקום…
שתקתי.. לא ידעתי מה לעשות.. אני הוכחתי לו שאני אוהבת אותו.
חשבתי.. מנסה לעודד את עצמי.
הרכנתי את הראש שלי בבושה.
ואז הרגשתי את ידו מחזיקה את ראשי ואז את שפתיו נוגעות בשלי..
עצמתי את עיני…
זה היה כמו חלום שהתגשם…
הייתי מאושרת יותר מאי פעם…
נפלנו על המיטה… התנשקנו.. התחבקנו…התאהבנו…
הרגשתי כ"כ בטוחה בתוך חיבוקו של אדם…
כאילו שום דבר לא יפגע בי…
לפתע נשמעה צעקה מהסלון…
זה היה קולה של אנה…
אני ואדם נחרדנו למראה הדם שנזל מתחת לדלת לתוך החדר…