יומני היקר — חלק — 7
"תשתוק!!" אמרתי לפיטר שניסה משום מה, לגונן על אדם.
"למה לא אמרת לי את זה קודם?!" צעקתי על אדם שישב מולי המום וחסר עונים.
אחרי שקיבלתי תמונה של לאון גיליתי שאדם לא דומה לו בכלל!!!
"זה לא חשוב עכשיו מיכל!!" אמר פיטר מנסה להוריד מאדם את הצעקות.
"ההורים שלך אמורים להגיע בכל רגע!" המשיך פיטר ואפשר היה לראות שהוא מאוד לחוץ מההורים שלי.
"מה אפשר לעשות כבר?!"אמרתי חברת רעיונות.
"יכול להיות שאפשר להגיד להם שהוא הלך למכולת כדי להרוויח עוד זמן…" התחיל פיטר.
"ואז מה?…" אמרתי.
לפתע נישמע צלצול מהדלת.
"אוי לא…." אמרתי.. ידעתי שזה אמא ואבא שלי.
"מיכל!! תפתחי לי!!!" צעקה אנה מבעד לדלת.
ואני מרוב שימחתי שאלו לא ההורים שלי פתחתי לה את הדלת מיד…
מבלי לחשוב שהיא לא ידעה על העניין עם אדם ופיטר…
"אנה!!" צעקתי אליה… ורק אחרי שנזכרתי באותה עובדה…
חיבקתי אותה וסובבתי אותה כך שפנייה יהיו לכיוון ההפוך מאדם ופיטר..
ואז סימנתי לאדם ולפיטר לצאת החוצה…
"כמה שאני התגעגעתי אלייך!!" צעקתי והמשכתי לחבק אותה.
"מיכל… אני חייבת לדבר איתך…" אמרה אנה בטון רציני..
"אוקיי.." החזרתי במעט רצינות.
"שנשב על הספה..?" אמרתי לה והצבעתי לכיוון הסלון.
הבחנתי שאדם ופיטר הסתגרו בחדר שלי…
"כן.." אמרה אנה .
התיישבנו על הספה..
" מה קרה?…" אמרתי לה.
"אני מרגישה שמשהו מאוד מוזר קורה אצלך…" אמרה ונימת דאגה נשמעה מפיה.
" אני רק רציתי להגיד לך… שאת יכולה לספר לי הכל!! ואני לא יגלה לאף אחד!!" אמרה
וראיתי כמה חשוב לה שלא יהיו בינינו סודות…
"אוקיי…" החלטתי…
"פיטר ואדם תצאו מהחדר שלי…" אמרתי והלכתי לפתוח להם את הדלת כדי לגלות לאנה את הסוד שלנו.
" אבל מיכל…" אמר אדם כשמשכתי בידו לכיוון הסלון.
"אל תדאג…" אמרתי והפנתי את מבטי אל אנה המופתעת מנוכחות שני הבנים.
"אפשר לסמוך עלייה…" המשכתי ..
"מיכל… מה קורה פה…?" אמרה אנה בחוסר הבנה…
"אנה… יש כמה דברים שאני צריכה לספר לך…" אמרתי לה בחיוך..
"הבנת…?" אמרתי לאחר רבע שעה שהסברתי לאנה את כל הסיפור על אדם… (לא כולל את החלק של ההסכם ביני לבין פיטר… ) ואז הבחנתי שאדם נעלם..
"איפה אדם?…" שאלתי.
"לא יודע… למה הפסקת להסביר? את מה זה יפה כשאת מדברת…" אמר פיטר מהופנט…
"אל תהיה חרמן! " אמרה אנה והכתה בו בראש.
התחלתנו אני ואנה לצחוק..
"כמו בימים הטובים הא..?" אמרה אנה…
"כן…" הסכמתי. ואז נשמעה דפיקה בדלת.
"אוי לא…" אמרתי בנימת פחד מסוים בגלל שהפעם ההורים שלי באמת אמורים להגיע…
"מה קרה…?" אמרה אנה..
ואז ניזכרתי שהיא לא ידעה מה הבעיה…
"אה… שכחתי להגיד לך… ההורים שלי אמורים להגיע בכל רגע…" הסברתי כשקמתי לפתוח את הדלת.
"והם מצפים לראות את לאון…" המשכתי ואז סימנתי לפיטר להתחבא…
ואחרי שפתחתי את הדלת ראיתי מישהו לא מוכר…
שערו השחור הסתיר במקצת את פניו…
הוא היה לבוש במכנס שחור ובחולצה כחולה מכופתרת ועיניו בצבע התכלת…
(כשאני אומרת תכלת אני מתכוונת לתכלת הזה של הבריכה לפני שמישהו נכנס אליה…
הנקודה היא שהעניים שלו היו מהממות!!)
"כן…?" אמרתי מתנערת מההרגשה של ההפנוט…
"היי… אני מחפש את אדם…" אמר והביט מאחורי הכתף שלי… מתעלם ממני לחלוטין!
"מי זה אדם…?!" שיקרתי… חשבתי שזה אחד מהאנשים שמנסים להרוג אותו בגלל החוב…
"אל תשחקי איתי!!" איים כשמשך אותי למעלה מהצווארון…
לפתע אדם קפץ מהצד ודחף את אותו אדם לריצפה ואז נעמד מולי.
" אל תיגע בה לאון! היא לא עשתה כלום!!" אמר מגונן עליי…
'עדיין לא עשיתי…' חשבתי לעצמי.
"רק שנייה…" אמרתי , משחזרת את המשפט של אדם..
"לאון!?" אמרתי והבטתי בו קם מהריצפה ומתנער..
"איך…?" שאלתי את אדם אבל הוא שתק..
לאון התקדם אליי… והבחנתי שהוא לא דומה בכלל לאדם…
"רגע…" אמרתי..
"אתה לא דומה לו בכלל!!" המשכתי ואז נפל עלי פחד…
"הם לא דומים…" אמרתי מקצרת את מחשבותיי…
"כן.. אממ…" התחיל אדם.
ואז שוב.. נשמע דפיקה בדלת ואז נישמע קולה של אימי…
"מיכל תפתחי זה אנחנו!!" אמרה אמא שלי…
"מה עושים…!?" אמרה אנה בלחש..
ההמשך יבוא….
תגובות (2)
תמשיכי
תמשיכי מהרר!